ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

מזפזפת קדימה

כותבת בשביל לזכור
לפני 14 שנים. יום רביעי, 19 בדצמבר 2012 בשעה 11:21

It should be simple.

I didn't want to break up with him.

I don't wanna be broken.

But I am.

I wish we weren't..

I wish I hadn't had to do it.

Stupid love songs.

 

לפני 14 שנים. יום רביעי, 7 בנובמבר 2012 בשעה 20:22

He likes me. 

I know it, he shows it.

But every now and then he disappears.

Gets focused in his world, and can't accept any outside interruptions.

One of which is me. 

It sucks. Seriously and incredibly.

And I don't know what to do.

For some strange reason (<- sarcasm) I just don't seem to be able to handle it very well.

Grr :(

לפני 14 שנים. יום רביעי, 3 באוקטובר 2012 בשעה 22:54

הוא מדהים.

אמיתי ואינטימי, מצחיק, גנטלמן למחצה, גיק מדי פעם, וילד רע בדיוק בצורה שמתאימה לי.

קעקוע יפיפה. חתיך על.

חושב שאני סקסית ברמות שאני לא יכולה אפילו לתאר.

ויצא ממערכת יחסים בת 6 שנים לפני חצי שנה.

עדיין לא מוכן למערכת יחסים חדשה.

אני צריכה לשחרר, לעזוב..

ולא יודעת אם יש לי את הכוח לעשות את זה.

לפני 14 שנים. יום ראשון, 8 באפריל 2012 בשעה 13:31


has that cute guy from white collar.
לפני 15 שנים. יום ראשון, 13 בנובמבר 2011 בשעה 22:51

כנראה שבשלוש בלילה אני זונה.
האמת שלא רק.

הנימוס מאוד חשוב לי, זה נכון.
אבל באותו הזמן, כמה כבר אפשר?

אני בקושי פה.
בקושי כותבת.
הפעם האחרונה שהכרתי פה באתר מישהו חדש שבאמת חיבבתי הוא פשוט לא התקשר בחזרה. (ואני הייתי פיכסה ועשיתי דבר דומה לבחור נחמד אחר 😒 )
אז תודה לבחור המוזיקלי מפורים, ותודה לכל החבר'ה שמתחילים את השיחה עם החמאה על התמונה. :/. שעכשיו שונתה.

חצי ביישנית, רבע פרועה ומטורפת, שני שליש סאבית ועוד איזה חצישליש שולטת.
מיני גיק, פריק לעיתים, תולעת ספרים תמידית שכרגע אין לה מושג מה היא הולכת לעשות ואיזה עבודה חדשה היא תחפש/תמצא לכבוד היונולדת הממשמשת ובאה.
עוד חודשיים וקצת אני אהיה שנתיים מ30.

ומה עושים עכשיו?

לפני 15 שנים. יום שלישי, 12 באפריל 2011 בשעה 18:51


לפי דעתי זהו אחד מהשירים הכי sensual שאני מכירה.
מלודי, מדהים, עצוב, ומחרמן.
כל פעם שאני שומעת אותו הוא מזכיר לי את La Femme Nikita, הסדרה שבעקבותיה ההורים שלי החליטו שטלוויזיה בבית זה פחות מעדיף, והיא לא הצטרפה אלינו במעבר לקליפורניה.
הסדרה גרמה לי לרצות להצטרף למוסד כשאני אגדל, כמו שכשקראתי את Stranger in a Strange Land רציתי לגדול להיות הבחורה שכששואלים אותה מהו הצבע של הבית השכן אמרה שהקיר שהיא רואה (שלו) הינו לבן.
No assumptions.

אני לא באמת יודעת למה כתבתי את הפוסט הזה,
אבל אני הולכת להנות מהעובדה שעכשיו הפוסט האחרון לא כואב.
לפני 15 שנים. יום שישי, 18 במרץ 2011 בשעה 12:50

I just feel broken.

לפני 15 שנים. יום שני, 14 במרץ 2011 בשעה 20:54

בוא נתחיל עם
S&M (Whips and Chains) - Rhianna



ו- Closer - NIN
לפני 15 שנים. יום חמישי, 3 במרץ 2011 בשעה 10:10

מעצמי, מכולם.
חוזרת למצב הזה של בריחה.

זה לא בריא, זה לא מקדם אותי, זה סתם בעייתי ומעצבן (גם אותי בין השאר).

לא כתבתי כל כך הרבה זמן, ועכשיו אני צריכה ללכת לעבודה.
מי אמר שמשמרות זה לא דבר סבבה :/.

לפני 15 שנים. יום שישי, 11 בפברואר 2011 בשעה 17:47

מי חרש לי על הבלוג?