|
|
|
שמתם לב שאין בלוחות "מתחלפת במתחלף"?
אני חושבת שזו אפליה P:
למרות שתמיד אפשר לכתוב משהו בפורום...
אבל מה אני אכתוב??!!
אה סליחה, הצילו, אני לא מוצאת שום דבר ללבוש בארון המוח שלי.
today could have gone better.
or maybe not.
Switch
100%
Bondage
100%
Masochist
96%
Sadist
89%
Submissive
82%
Experimental
82%
Exhibitionist / Voyeur
82%
Degradation Lover
75%
Dominant
68%
Vanilla
43%
you broke me.
just a little.
אבא שלי כרגע ראה את המסך פתוח על הכלוב.
מה לעשות שאני קוראת בלוגים ועובדת בו-זמנית?
כל פעם הוא התקרב ואני הקטנתי את המסך,
אבל הפעם אפילו לא שמתי לב שזה היה פתוח..
שקועה מדי בפוטושופ.
הוא שואל,
"מה זה הכלוב?"
ואני אוטומטית מקטינה את החלון.
ואז שואל שאלה שניה..
"זה בדס"מ?"
ואני אומרת לו,
"כן, זה בדס"מ."
בחצי הפגנתיות.
והוא הולך. ואז חוזר, עובד במחשב.
לא מגיב.
לא לטובה, ולא לרעה..
no reaction is a good reaction?
I want a cigarette!
:(
הטלפון עשה צרות,
חשבתי לא בסדר,
הבנתי כן בסדר,
עכשיו נתקע ואין דרך לעשות לו hard reboot
וכל המספרים שלי תקועים,
ואין לי שום דרך להוציא אותם משם...
היום היינו בKennedy Space Center
היה מדהים.
מחר יכול להיות שנחזור לשם, רק בשביל לראות
איך מעלים איזה satellite.
כי כמה פעמים כבר יש לי/נו את האופציה הזו?
מחר זה דיסניוורלד.
אני יודעת שזה מלהיב, ומגניב וכל מני מילים
with passion and that start with an m,
אבל אין לי כוח לזה,
ואין לי שום רצון ללכת לשם.
אני כבר שלושה ימים רצופים בערך עם המשפחה,
כשמדי פעם אני מצליחה לגנוב איזה 10 דקות לבד למנוחה.
אני אוהבת אותם, מאוד ובכול ליבי.
אבל אני עייפה מכל האחד-בתחת-של-השני.
אני בת 27,
ואיכשהו מרגישה כלואה, כאילו אני עדיין בת 16,
ואין לי לאן ללכת ומה לעשות,
שאני חייבת להשאר ולנסות לשמור על רוחות רגועות.
אז מה אם בערך מגיל 18 אני לא גרה בבית.
תנו לי שעתיים עם אמא שלי,
ואני teenager.
unhappy and stuck, and don't know how to deal with the fighting
and the blaming and the all-around negativity trying to be masked behind
the be-happy, new-age(y) stuff they've got going on.
All with a heavy dose of
אמא+אבא פולניה.
אז למרות שלא רציתי,
הפוסט הפך לפוסט מתלונן.
'צטערת.
פעם הבאה אני אשתדל שהוא יהיה או שמח או זימתי או שניהם,
תחזיקו לי אצבעות...
ללא אוויר..
