??

הדלת נפתחת, כל כך הרבה זמן לא התראינו, הבטן מתהפכת לי מרוב התרגשות 

כמה שהחיוך שלו יפה 

אני לא שולטת בעצמי ומתרפקת עליו בחיבוק חזק 

הוא מחזיר חיבוק ונושם עמוק את הריח שלי 

"יש לך ריח של הודו"

אני צוחקת ומריחה אותו בחזרה, "יש לך ריח של בית", הריח של הכביסה שלו מאט לי את הדופק חזרה לנורמל

אני מתרחקת טיפה, מנסה לתפוס עוד קצת זמן איכות עם החיוך הזה

הוא מניח לי יד על העורף ומקרב אותי חזרה, מה נתנשק כל כך מהר? אני חושבת לעצמי, לא הספקתי לחשוב על תשובה והשפתיים שלו כבר היו עליי, משתיקות את המחשבות שלי

הלחיים שלי לוהטות, כמה חיכיתי למגע הזה 

"אנחנו לבד בבית" אני ממלמלת לתוך הפה שלו, נזכרת שאנחנו על סף הדלת שלי והשכנים יכולים לעבור בכל רגע

והוא בתגובה שולח זוג ידיים חסונות לישבן שלי ומרים אותי אליו

כאילו הוא מארח אותי בבית שלי, הוא נשא אותי לספה והתיישב במקום שהוא אוהב 

"עכשיו, ספרי לי איך היה בהודו"

אני לוקחת את שתי הידיים שלו ומניחה אותן על השדיים שלי, "אני אספר ואתה תיגע, התגעגעתי לידיים שלך" 

במבט רעב הוא שולח יד אחת לישבן שלי ומצמיד אותי אליו עוד קצת בזמן שהיד השניה ממלאת אחר ההוראות שלי

"ספרי לי על החבר ההודי שלך, הזה מהתמונות"

לקח לי רגע להבין על מה הוא מדבר, הראש שלי היה כולו עסוק בידיים שלו וחיוך נמרח לי על הפנים כמו נוטלה

" למה? אתה מקנא?"

"יש לי מה?"

"כמו שאתה רואה, לא"

הוא הופך אותי על הגב ומתחיל לקלף ממני את המכנסיים

"טוב מאוד, אני לא אוהב לחלוק"

המבט שלי נח עליו, הוא מרוכז ומלטף כל סנטימטר חשוף, נזהר שלא לפספס אף נקודה

הוא מסיט את התחתונים שלי הצידה ומפשק אותי בלי לגעת ברטיבות שנוצרה בי

" אתה אוהב להסתכל? "

" כן"

"יופי, אני אוהבת שאתה רואה אותי ככה"

הוא נאנח ומחדיר אצבע, ואני משתנקת, שכחתי כמה זה נעים

כשהוא מכניס את האצבע השניה נעצמות לי העיניים, כשאני פוקחת אותן הוא עדיין מסתכל, העיניים שלו מזוגגות, כאילו הוא מחזיק את עצמו בכל הכוח שלא לרסק אותי כאן ועכשיו 

החום בתחתית הבטן שלי מתעצם מהמבט שלו ואני דוחפת את עצמי למטה אל היד שלו וזזה במעגלים

"איך אני אוהב שאת חרמנית ככה ילדה טובה שלי"

המילים שלו פוגעות בול במקום ואני גונחת, הידיים שלי רועדות ומחפשות את המפשעה שלו, מחפשת במה להיאחז

הוא מחייך ותופס לי את הידיים מעל הראש היד אחת, השניה עוד משחקת בתוכי

הנשימה שלי רדודה והוא מרים את הקצב, אפילו קצת מכאיב, מפמפם אותי בקצב מהיר, הרטיבות שלי ממלאת לו את היד ויוצרת צלילים שרק מדליקים אותי יותר

הרגליים שלי רועדות, הפה שלי פעור, מחפש מה למצוץ והעיניים לא מצליחות להיפתח 

כשהוא מוציא את האצבעות העיניים שלי נפקחות "לא לא לא למה"

הוא מלטף בעדינות את הנקודה התפוחה שלי ומחייך 

"כי רק התחלנו" 

אני לא זוכרת בדיוק מתי ההתלהבות מלג בעומר דעכה

אבל תמיד הייתה סביב החג התלהבות והתרגשות של ימים רק מהמחשבה לקראתו

אם ביסודי זה היה לאסוף קרשים ולוודא שאף אחד לא שוכח את המרשמלו 

או בחטיבה לפלרטט עם מי שצריך כדי שיזמינו אותך למדורה ולוודא שאף אחד לא שוכח את הוודקה

או בתיכון לקוות שיהיה לי עם מי לחזור בבוקר ולוודא שאף אחד לא שוכח את הקונדום

והיום אחרי הרבה זמן שלא, התעורר בי געגוע

להתרגשות הזאת, לחוסר ידיעה ממה יביא איתו הלילה

לתחושה המדגדגת בבטן כשמבינים כמה אפשרויות פרושות לפניי ואני רק צריכה להושיט יד ולקחת 

לחיוך מהול בהנגאובר כשחלקים מהלילה מתחברים בבוקר 

ולאמא שצועקת עליי "כנסי כבר להתקלח, יש לך ריח של לג בעומר"