לפני 7 חודשים. 27 במרץ 2024 בשעה 7:26
היא הזמינה אותי אליה, ואמרה שחבר טוב כנראה יקבל טעימה ממני.
אני מכירה אותו, ומפחדת ממנו פחד אימים.
הוא לא הגיע.
זה שימח אותי. אבל בעיקר בעיקר, איכזב אותי.
לא לא!!
לא רוצה.לפני 9 חודשים. 14 בפברואר 2024 בשעה 8:16
לפני שנתיים, הכרתי פה שולט, שולט!!
אחד אמיתי כזה. חזק. מכיל.
אתמול, חיפשתי איזה תוכן שאבד לי במיילים ונתקלתי בשיחות הצאט שניהלנו.
אפילו היום, כל כך הרבה זמן אחרי, הכל התעורר בי.
הלוואי שלא הייתי חוששת כל כך, אז.
אין לי תלונות, אני במקום מושלם עכשיו... אבל לתקופה ההיא, זה יכל לעשות לי טוב.
Memories
לפני 3 שנים. 26 באוקטובר 2021 בשעה 8:52
אני קוראת אותה. עוקבת ושותה בשקיקה כל מילה שלה.
היא והוא... הוא אמר... היא עשתה... הביאה.. עשו יחד.. הכל. מילה במילה.
אני מודה. יש בי מידה של קנאה.
המציצנות הזו לא עושה טוב. היא מציבה מולנו מציאות שבה הכל אפשרי. הכל לגיטימי.
דברים שחשבתי שלעולם לא אעשה, עכשיו מרטיבים ומושכים לי.
אבל חוץ מזה שזה גורם לי לתגובות גופניות.. הלב שלי גם יוצא אליה.
יוצא אליה כשהיא בוכה, וכשהיא כואבת. כשהוא רע וכשהוא מחבק.
השתגעתי לגמרי
ויש בי מידה של קנאה.
לפני 3 שנים. 23 באוקטובר 2021 בשעה 8:46
זה לא הגיוני... ההרגשה הזו.
זה לא הגיוני, וזה נוגד את כל חוקי הטבע.
עדיין בשיאי.. לא חסר לי כלום. זיונים זמינים... בילויים... עסוקה רוב הזמן... ומנהלת חיים נוחים.
אז מאיפה המשיכה הזו דווקא לעולם הזה, בו גברים ונשים רואים בך חפץ לשימוש.. מכאיבים פיזית, נפשית?
הרי האינסטינקט שלנו אמור להיות - בריחה ממה שמסוכן. הצורך לשרוד - חזק מהכל. אז איך?
נשגב מבינתי.
לפני 3 שנים. 22 באוקטובר 2021 בשעה 20:23
אמרו לי... תיצרי בלוג... תכתבי את נפשך.. כך יכירו אותך טוב יותר.
לא :)