לא לא!!

אני קוראת אותה. עוקבת ושותה בשקיקה כל מילה שלה.
היא והוא... הוא אמר... היא עשתה... הביאה.. עשו יחד.. הכל. מילה במילה.
אני מודה. יש בי מידה של קנאה.
המציצנות הזו לא עושה טוב. היא מציבה מולנו מציאות שבה הכל אפשרי. הכל לגיטימי.
דברים שחשבתי שלעולם לא אעשה, עכשיו מרטיבים ומושכים לי.
אבל חוץ מזה שזה גורם לי לתגובות גופניות.. הלב שלי גם יוצא אליה.
יוצא אליה כשהיא בוכה, וכשהיא כואבת. כשהוא רע וכשהוא מחבק.
השתגעתי לגמרי
ויש בי מידה של קנאה.