הרוח התחילה להתחזק מעט, אבל לא הייתה בתחזית משהו על סופה חזקה, רק רוחות קלות, לא יותר...
הצעתי לה לצאת לטיול קצר... 5שעות לא יותר, מסלול קל יחסית, דרגת קושי 8... כבר עשינו אחד קשה יותר דרגה12, ולא היה לנו קשה מידי, היינו אומנם עייפים, ואני אחרי החלמה ואנטיביוטיקה, והיא לא בשיא, וגם למחרת היה מתוכנן לנו מפגש עם סוגים אחרים של אנשים, ורצינו משהו קליל וכיפי, רק למתוח את העצמות, להזיז קצת את הגוף... אבל בהחלט היינו מספיק בשביל דרגה8...
בהתחלה היה נעים, מסלול בין שיחים, דיברנו על החיים, ועל עצמנו, מצאנו בקטה קטנה וכל אחד פתח מגירה קטנה בפנים ואראה לשני משהו אישי, היה קצת מרגש וקצת קשה, אבל לא משהו שאנחנו לא מכירים...
כאבה לי הרגל עוד מהימים האחרונים, והייתי פחות בטוב ממה שחשבתי, אמרתי לה כמה דברים שלא אומרים, ובטח שלא בזמן טיול כזה, אבל עד שמתי לב שזה מכאיב לה כבר היה מאוחר מידי, בכינו קצת ביחד ועברנו את זה...
הרוחות התחילו להתחזק, והיא הציע שנחזור לכיוון הבית, שלא תתפוס אותנו סופה בדרך, אמרתי לה שלא תגיע סופה, וזה יום יפה יחסית, ונעימה לי הרוח הקרה, היא לבשה עוד מעיל וכובע, הרוח לא הייתה נעימה לה, וככה המשכנו ללכת, גשם התחיל לרדת, והרוח התחזקה, החזקנו ידיים שלא להחליק בבוץ, הדרך הייתה מוצפת והיה קשה לשמור על הכיוון, אני החלקתי כמה פעמים, והיא הרימה אותי, ונתנה לי יד חזקה, המשכנו ללכת ובכל פעם משכתי אותה לכיוון אחר, עמוק יותר לתוך היער, ושוב נפלתי והיא עזרה לי לקום ולנקות את הבוץ, אחרי כמה שעות כאלו כבר כאבה לה היד, והיה לה קשה להחזיק אותי שלא אפול, היא אמרה שתלך לידי אבל בלי להחזיק, ושאנסה להסתדד לבד, אמרתי לה שבטח, שתשמור על עצמה, אני אסתדר, ואם אפול לבוץ אני איהיה בסדר, היא דאגה לי, הייתי במצב לא הכי טוב, אבל אני ידעתי שזה זמני, שהסופה תגמר בסוף, ואני אתייבש, אבל זה ממש לא היה מזג אוויר קל ונוח, והתחלנו להיות במצוקה, הגשם התחלף בברד, הרוח הייתה בלתי נסבלת, וזרימות חזקות של מים חצו את הדרך בכל כמה מטרים, ניסנו לחזור לכיוון הבית אבל ממזמן אבדנו את הדרך, ולא היה ממש סיכוי, החלטנו להעביר את הלילה בשטח, חיפשנו מקום לשכב ולנוח, לבנות מחסה, לקראת סוף הלילה נפלתי לא טוב, החלקתי לצוק ונפלתי כמה מטרים על אבנים, הבנתי שמצבי לא טוב, ביקשתי ממנה עזרה, ממש עזרה, כי אין לי מושג מה עושים עכשיו, היא באה אם מה שהיה עליה, הוציא תחבושת וחבשה מה שיכלה, ישבה לידי בגשם ולחצה עם היד על הפצה הפתוח, היא לא יחלה לרפא, רק להגיד מילים מרפאות, וללחוש לי תפילה, להקל על הכאב, ולחכות שהזמן יעשה את שלו, אחרי כמה שעות כאלו היא הייתה באפיסת כוחות, היא בנתה מחסה קטן והתמוטטה בתוכו, נשארתי לבדי, והטיפול שלה עזר לי לקום ולבנות לעצמי גם מחסה קטן, לא הייתי מסוגל להרבה, רק כמה ענפים להגן מהרוח, את הגשם כבר וויתרתי ולהתגונן, זה היה מספיק להעביר את הלילה בסוג של שפיות, נחנו ככה שעתיים בערך עד שהשמש יצאה, התעוררתי, קצת יותר אנושי, הערתי אותה ואמרתי לה שאני יודע את הדרך הביתה, עזרתי לה לקום ולהתחיל לחזור לכיוון הבית, היא הייתה שקטה, ולא דברה כמעט, ניסיתי ממש לעזור לה ולחבק אותה, אבל היא הייתה אדישה מנותקת, חשבתי שזה בגלל שהיא ממש עיפה, באחד הרגעים היא הסתובבה אלי ואמרה, היה לי נוראי! סיוט! לאן לקחת אותי??? רק באותו הרגע הבנתי כמה קשה זה היה גם לה, לא רק אני עברתי גהנום, גם היא הייתה שם איתי, ואני זה שהכניס אותה לשם, ולא נתן לה לצאת החוצה, היא ספק כעסה ספק אבדה בי אמון וביטחון, הלב שלי קצת נשבר שפגעתי בה ככה, שהרסתי לה חוויה כזאת של טיול, שלקחתי וקלקלתי משהו שהיה יכול להיות קסום, היא נכנסה למיטה הסתובבה עם הגב עלי, חיבקתי אותה לתוך השינה, בבוקר השני התעוררתי והיא לא הייתה במיטה, יצאתי וראית אותה יפה מתמיד, מחייכת, ושמחה בי, הלב שלי שמח איתה, חיבקתי אותה חזק, והיא אותי, ראיתי איזה מלאכית היא, המלאכית הפיה שלי, כמה אהבה ביצור אחד
תודה וסליחה על החוויה הזאת.
מקווה שתראי גם את הטוב שהיה, ונצא אפילו חזקים יותר אחרי דבר כזה.
❤️ אוהב אותך ❤️