כשיורדים ממש עמוק, איפה שהאור הנראה כבר לא מגיע...
שם לפעמים אני שוכב ערום מהגנות ותבניות ומחשבות ותפיסות... רק יצר ותשוקה קיימים
שם... כשאני נקשר, אפילו חבל הוא מכובד מידי בשבילי...
שם אני נקשר עם ניילון נצמד כמו גוש בשר, או עם אזיקון שאריות מהעבודה, כמו סחורה שנזרקת במאחורה של הטנדר...
שם כשאני מקבל כאב, אין זהירות ורוך איתו.
שם הכאב הוא על מנת להכאיב ולשבור, שם כואבים מעבר לתחנונים, שם כאב מחנך ומאלף, שם כואבים עד בכי...
שם ההשפלה היא לא בשביל להרגיש מושפל.. שם גורמים לי לרצות את מה שמשפיל, שם הופכים אותי לזה או זאת שרוצה, שמתחננת לכל מה שמשפיל וקשה, ואז בזמן שאני חוגגת מראים ומצביעים עלי שאראה למה הפכתי, שהרגיש את ההשפלה, שהיא אמיתית
בזמן שאני קשור ועיניי מכוסות, הקול שלה לידיי, אבל ידיים זרות תופסות את גופי, הבכי כבר ממזמן לא עוזר, רואים אותו רק בעיניים שמכוסות, פי סתום מזין אחד לאחר שמתחלפים בתורות, החור שלי נאנס בעשרות איברים שונים, הזין שלי נכנס מפה אחד לאחר..
אני צף בתוך חושך מוחלט, נאנס בגופי ונפשי, צועק בוכה צוחק מתחנן מאושר ומת נולד ומת שוב מאות פעמים בשניה
ואת שם, רואה אותי ככה...
ערום בנפשי, אבוד בעולמי, נאנס בנשמתי... מחכה להרגיש אותך, שתאספי את החלקים שלי שמפוזרים על הפלנטה, תדביקי אותם עם הדמעות שלך, ותגרשי את השדים מכאן.
תאכילי אותך באהבתך
ותרפאי אותי
אהובתי
