מונולוג

נעלם מהרגעים של החיים במסע אל הנעלם...
חיפשתי בעיקר להעניק ולרגע לא רציתי לבקש
דבר...

מסדרונות הנפש מוצפים בשתיקה רועמת
ובים זיכרונות של פעם ...החקוקים בספר
של חיי .

יום האתמול כה דומה ליום המחר
ההבעה בעיניים משדרת עייפות רבה

טובל עצמי בסחף אנושי של עצבות מתוקה
אבל עטוף באופטימיות אישית מלידה...

אנשים מעולם לא הבינו , למען האמת גם לא
השתדלתי להסביר ...שהעדפתי תמיד לכאוב
והעיקר לא לזייף או לשקר ...

בעולם בו השקר חד כתער ...והאמת אינה
כל כך אטרקטיבית ...הכי חשוב להיות אתה
אפילו שלעיתים המחיר קצת יקר...

בוהה שוב בשמיים הבהירים ובמחשכי הליל החיוורים
נוגע שוב בזיכרון ...לוחש בהד מהדהד...וזועק
לעיתים בלשון נחרצת ...!

בין רצינות כובשת לבהירות נוטפת
הדם בעורקיי זורם באש צורבת

נועץ שוב את פיגיון השתיקה
שכה למדתי לתחום ולכלוא בראש צלול

ולהקיז את הדם אל הקופסא האטומה
הממשכנת בתוכה את כאב האתמול
ואוצרת גם את התיקווה של המחר...

משאיר רק את תיקתוק שעון ההווה
להחיות את הנפש הצרובה ממסע
ארוך בתוך מדבר אהבה...

במסע אל לא נודע , לא מבקש דבר
פשוט מנהל עוד קרב שאיש לא יבין
וספק אם אנצח בו...

אולי שכחתי לחיות ואולי גם אבין עד
כמה פיספסתי...אבל בחושים שלי
תמיד יהיו צלילים שאפשר...ורחש
שאולי...וצבעים של אפילו...

תמיד ארקח תקוות וארגיש ניצוצות
של אהבה ניכחדת...אבל גם יודע
שאטבול שוב בלחות של אכזבה
נוספת....


שהכול יעבור ממול...שבת שלום :_)