לא מזמן חזרתי מחופשה קצרה מפאריס הקפואה והמושלגת...
בהחלט המקום המועדף עלי כול פעם שאני עייף קצת מהחיים ...ושם אני
תמיד מוצא את הנחלה והשקט הדרושים לי כאדם , בגלל הנוסטלגיה הניפלאה
שיש לי במקומות מסוימים ...וגם ידידים מעטים שנותרו מהתקופה הזוהרת שלי
בלילות פאריס של שנות השמונים ...
החודשים האחרונים הותירו אותי אאוט סיידר לחלוטין והייתי פשוט גמור מנטלית
ופיסית , והביקור הפעם היה למטרה אחת בלבד לנקות את אורוות הנפש שהחלו
להעיק עלי...ומי שמכיר אותי טוב יודע עד כמה אני חזק מנטלית ופיזית , החודשים
האחרונים החזירו אותי לשנת 2005 שנה ארורה שבה הברק היכה בי ללא רחם
בשעה שהגורל לקח למרומים את אהבת חיי ואם ילדיי ,ועכשיו אני שוב חרד למכת
ברק נוספת...בשעה שאישה יקרה לי עד מאוד עומדת לעבור ניתוח קריטי בבוסטון
עקב לוקמיה...ומועקות וצלקות שהחלו להגליד שוב פרצו החוצה ביתר שאת...פשוט
היתפוצצתי כאדם וכהורה לילדיו...
השנה האחרונה היתה עבורי קשה מנשוא , הייתי קרוע ומדמם פנימה ...הייתי עצור
הפנמתי הכול ואצרתי בתוכי הכול...ועדיין הייתי הגבר הדומיננטי הכול יכול , שכולם
ניתלו על כתפיו הגדולות תרתי משמע...הייתי האביר על הסוס הלבן עבור כולם , האקסיות
החברים...ולא לשכוח את הבית ...את הכול לקחתי אחריות ונתתי מעצמי הכול...!
מעולם לא ביקשתי דבר מאף אחת ואחד...תמיד מילאתי את חובותיי קודם כאדם ולבטח כדום
וכולן סגדו ,היללו ...אבל אף אחת\ד באמת לא הצליח לנגוע בי ובתחושותיי כאדם וכגבר אבוד
פנימה...ולמען האמת גם לא הנחתי לאיש לגעת ולבטח לדעת....
לעולם לא הגבתי לסופרלטיבים כדום מאף אחת ותמיד התעלמתי בהפגנתיות מהצהרות
האהבה כאלו ואחרות ...כי תמיד ידעתי שלאהוב כבר זכיתי , והמילה אהבה עבורי היא
ערך עליון , לכן כול עוד נישמתי באפי לא אלחש אותה לריק...בניגוד לכמה נשים שהשתן
של סשן כזה או אחר... גרם להן לאמר ללא הפסק את המילים היקרות מפז...
מאחורי החזות הקשוחה אני גם אדם בשר ודם עם רגשות...אני לא שייך לאנשים שכול
מה שמעניין אותם זה להוסיף קרקפת לחגורה שלהם...עבורי אנשים זה קודם נשמה ואחר
כך פנטזיה...
ועם כול המיטען הזה בתוכי טסתי לפאריס...
הצעידה לאורך נהר הסיין הקפוא ופתיתי השלג המטפטפים מעל ועם כול הפסטורליה הניפלאה
מסביב...נתנו לי את האויר הדרוש , ובעיקר את השלווה והפיוס העצמי שכול כך חסרה לי
בחודשים האחרונים...ובעיקר הפגישה עם ליזט השפחה המיתולוגית שכול פגישה איתה זה
הרים וגבעות של צחוקים...וגם לפרנסוא הקשיש שלימד אותי את רזי השוט ושאר ירקות כמו
פעם...ועל זה אכתוב בפעם אחרת....
ועם מוזיקת הקלושרים שבמטרו ...שבהבל הנידף מהפה שלהם אפשר להבין את כמות היין
שהם שותים...גרמו לי להבין פעם נוספת שיש תמיד חיים אחרי !!!
אקדיש לשבוע האהבה...
שבת שלום ושהכול יעבור...ממול }{
[url]
