מונולוג

אין בי שום פחד לנגוע בעצב , ואין בי שום מורא וקושי מלשמוח

לו רק יכולתי לפתוח צוהר קטן אל עולם בו מאמינים בתחיית המתים

הייתי רוצה לראותך לבושה בשמלת השחורים ,ואז לספר לך המון ...


יש בי אדרנלין שתמיד אומר לי שבמקום לבכות ממקום שחשוכה בו

התיקווה...פשוט צריך רק לחשוב איך ממשיכים מהמקום הזה הלאה

ולא לשקוע , כי ידוע שבכי ודמע הוא זמן שאול של העצב...


השמש הרי מציצה מאחורי כול ענן גשום ,שמסתיר את האור...צריך רק

לעצום את העין ולראות את ההבזקים הציבעוניים שמקשטים באלפי רסיסים

זעירים את אישוני העיניים פנימה...ולהתענג !


כשיש עימותים עם אנשים אחרים , עדיף לאמץ תמיד גם אם זה פועל לא אחת לרעתך

את המושג.."סייג לחוכמה שתיקה " כי תמיד זה הנשק היחיד נגד אובססיה וזחיחות של

אנשים שמונעים מכך , האמינו לי זה עובד !


לקח לי שנים להבין שמה שנדיר הוא תמיד חייב להיות ייחודי , לא צעקני ובטח צבעוני...

ושמבט אחד שווה יותר מאלף מילים , ושוירטואליה היא עלומה ושהנכתב בה על פי רוב

בדממה לא מרגשת...ולעולם לא תהווה תחליף לתמונה חיה ובועטת ומושלמת...


מודה שאף פעם לא התעמתתי עם סדר גודל ריגשי כמו שחלף עלי בשנים האחרונות

וזאת הפעם הראשונה בה החלטתי שאיני בורח יותר לשום מקום , חווה הכול מהכול

כי מה זה שווה הכאב הזה אם אני פשוט לא לומד ממנו כלום ...!


חצוי בין רגשות מטלטלים וחודר פנימה עם מבט שמשתק וכמעט ממית...הסתירות בהן

לכודה נשמתי גורמות לי לחשוב שאני בכלל אדם אחר ...!


לא נותרה עבורי שום ברירה , אלא לקרוא כול יום דף אחר דף ולנסות להבין פן נוסף של

החיים ,בהן הצדק הוא שם נרדף לשנאה ,לאהבה , חברות...בעולם שהכול בו פרוץ ...!


זהו גם שלב בהתבגרות האישית ,הנפשית , והפיזית...שבהן אני לעיתים מנהל דיאלוג עם

בורא עולם , לגבי סדר דברים שמתרחשים בחיים שלי מבלי משים...ואז אני רוצה שדברים

יסתדרו הכי טוב לגבי ובטח לגבי היקרים לי...ואז בדיאלוגים אני מבטיח להיות הכי טוב והכי

אדם , כפי שאני מאמין שאלוהים היה רוצה....(מי שמכיר אותי יודע שאני קצת רחוק מהדת...)

והעיקר שיעזור בעת שאני צריך אותו...מצחיק , לא ?!


אבל אשכרה זה ככה מרגיש...:-)


שהכול יעבור ממול...שבת שלום