מונולוג

כוסית אחר כוסית , חבוט וכבר לא צעיר...נמנע מלהשחית מילים

פשוט בוהה ואפוף היהורים , אומד זוויות החיים ומעיף מבט חרד

מתבונן ברכות עינייך ומלטף את משי עורך , מרגיש מעט לחץ ושותק

בעצב כממאן להיפרד ...



נושק ליום ביומו כמאמין בדרכו שלו כמו השקט המחכה להישמע ,וכמו

טיפה של עונג בענן של אשמה ,בנוף של מחשבות לעולם אין סוף ...

אלה תמיד של התחלה חדשה...תמיד השמש תצבע את היום מחדש

וליל כוכבים יעניק השראה מחודשת לתיקווה יוקדת ומוארת...


חלומות תמיד ימתיקו גלולות מרות , ואת הגוון שכאילו מאיר... ימחק הגשם

של המחר...ואז תמיד העיניים נפקחות והשפתיים חתומות... לחושך שהאמת

טופחת...והלב שוב נסער, ובחיוך אינסופי של מרירות ...שוב שוכנת הצהרה

שלעולם לא אמשכן את הלב  למטרה מקודשת...עד כמובן לסיטואציה ששוב

מן הסתם עוד פעם נוצרת...


עד אז שותקות המילים.. בתוך בליל של מחשבות שרצות ללא הרף...תוהה

מן הסתם מתי יהיה הסוף, הסוף של הכאב לאורך כול הדרך...


גם אנשים חזקים סוגרים מעגלים ,נשברים ומתפוררים לעיתים ונישאבים לא

אחת לזיכרונות ולחרטות , זה טיבעי שיש כאב בעיקר עם זה יוצא מהלב , ולפתע

החיים לא נצבעים ומעת לעת משתנים להן החיים...כן גם לי מותר מן הסתם להזיל

דימעה אחת ולפעמים שתיים , זה טוב ונועד לשחרר מועקות ולהשכיח ימים ללא

מילים, ושנים שנעלמו מהחיים...את החסכים שהיו ואת האשליות שבעיקר נופצו...


שבוע טוב, ושהכול יעבור ממול...}{