מונולוג

אתמול בלילה , אחרי מסיבה רוויה באלכוהול ושאר ירקות...הלום שיכר הלכתי לישון, זחוח מהבל החן

ושקר היופי ....ובחיוך המעלה זכרונות לתפארת...


התעוררתי קצת מוקדם...



מיוזע ללא תזוזה , מפוחד חסר אונים...כשאני מסדיר נשימה קטועה בתחושה של קיפאון ללא מילים

כמעין שיתוק נפשי , כשאני חש היטב את הדימום הפנימי המוכר לי כול כך טוב מחלומות קודמים...

והסיוט שוב מכה ללא רחמים...



ואני הגבר המגודל האסרטיבי והדומיננטי... שיודע דבר או שניים על קרבות החיים...נותר שוב מיוזע

ומסוייט מחלומות הבנויים מזכרונות המותירים לבסוף מציאות עגומה, ובדרך כלל קפואה ומשתקת...



בסך הכול חיפשתי את החום , ושתמיד בסופו של הליך התחושות הן של קור נתעב ובעיקר מוכר !!!

כן, חיפשתי את הנפש היחידה שבה אני חש יותר ממוגן , את האישה השוכנת במרומים...את האישה

שתמיד פוקחת את עיניי ,גם ובעיקר ואולי בגלל שהיא מוקפת בכול כך הרבה פיות ומלאכים...והעובדה

שהיא מצליחה בדיעבד תמיד למלא חלל ...כשאני שקוע במציאות קפואה .



יודע אני שחיבוקך מחולל בי פלאים ובשניות גורם לי לחוש שלם ויחיד ,ואיך אוכל לשכוח את רוגע

ליטופך ואת צליל אהבתך שתמיד גרמה לתשוקה נחשקת...



הייתי רוצה רק לדעת שאחרי המוות...איך זה שנותר בך חיים...????!



האם זה הטיפות הנוזלות ממני ונאספות אלייך...כולי מפורק מטיפות אסופות...חש שכול טיפה

שנסחטת נאספת לחיקך...והתחושה היא שאת אוספת ומאחה כול פעם מחדש אותי אלייך...הרי

תמיד הזמן שלנו היה מעוטר...בדקות שקטות...דקות שהפכו עם הזמן לשעות ...לימים...וכול כך

להמון לילות חמים וקרים ...ארוכים כקצרים...כואבים ונפלאים...ובעיקר עדיין נוטפים חיים ...!!!!



שבת שלום ,ושהכול פשוט רק יעבור ממול...}{



והנה שיר שאני מאוד אוהב בביצוע קצת שונה...