מונולוג

עם השנים הכול הופך ברור יותר .

פחדים שמפחידים יותר ,ריחות שמזכירים , דלתות הזמן שנטרקות , וזעקות שהופכות ללחישות...

למדתי כשהדמעות זולגות מעל לצלקת פתוחה , זה כואב וחד פי שניים...ואפילו לא דומה לפעם

הראשונה ....!


איזה מזל שהחיים חלוקים בין חלומות למציאות...לחיות תקופה בנסיקה ולשמור על צלילות כדי

שהנחיתה לא תהיה מרוסקת...ובעיקר להפנים שהשיוט בחלומות הן רק נדבך למזכרת משכרת

ותו לא...


בין כאב לזיכרון ... לבין חיוך לצחוק מזדמן...לובש שחורים וחי את מהות החלום ונותן דרור לזהות שבי

מתעטף אנוכי בתשוקה בוערת ונעלם בתוך אופק של תאווה לא מרוסנת , מבלי לקחת מאום...ולו כדי

לשקוע מעט בבועה קסומה ומטריפה הקרויה BDSM הרחק ,הרחק...ממציאות חיים אחרת...



וכול פעם מחדש עוצם עיניים ורואה אותך מולי...


חשופה , עירומה , ובעיקר פשוקה...רטובה , רכה , ובעיקר מאושרת...

התחושות הן שאני בעולם אחר...מקביל... ובעיקר מושלם...מחוספס וסוחף , קשוח ולוטף...

כול שנה ,חודש ושבוע...יום ושעה...דקה ושניה...לומד כול יום מחדש איך לנצח היום ולשרוד

את המחר...!


שבוע טוב...}{