מונולוג

מרחב אינסופי גועש בשלוותו

בשקט שנאסף...



שוכב על מחצלת וקושב לצלילי הסיטאר

משוב של נקטר מעורב בטעמים...



מהופנט מהעוגן המלודי ולוגם שיכר, הלום מזור מיסטי

תחת אורות הבדולח מבין חרכי חלון בקתת העץ...



יסורים מתקלפים

ללא מילים...



כיסופי הגלים בוהקים ושאונם לוחש

זיכרונות לרגע המאיירים מדרון הנשפך

אל הים ומתפזרים עם הרוח...



שחר הבוקר מגיח מתוך מבוך העלטה

תעתועי המחשבה נפרשים שוב ושוב

כמגילה המסתירה את צפונותיה...



וכאילו מתוך חלום

המוח מסתת תרחיש לצלילי

הזיות בעירום...



מחייך אני בסלחנות לעוד אור שהפשיל מסך

ועל עוד שחר נוסף שעולה...