געגועים שחולמים שוב מביאים סיפורי חיים מאגדות טריסטן ואזולדה....
ומבכים שוב ושוב את מותה בטרם עת של דזמונה היפה , עוטפים כרוח
את גופי הדווי והדואב הזיכרונות בהן את לבושה בכותונת הלבנה השזורה
פירחי לילך זעירים והבוהקות בטיפות אבני אחלמה....
כול המילים והחלומות עטויים ציבעי ארגמן הנושבים ברוחות של תקווה וסודות
של תשוקות ותאוות נסתרות וגלויות...העוטפות את הנפש בהילת אורות פורחת
תמיד בין השורות ,מתנחם אנוכי בזרועותיו של לילה שקוף הזרוע כוכבים בודדים
העטויים יהלומים שבהן נשלחות אם כול המשאלות....
מהרהר הירהורים של אחרים , ולוחש את הקסם הגורם לשלווה לפלוש אל הנשמה
ולצבוע את הגוונים של המחשבות הקורנות בינות לצלילים הבוקעות מתוך העלטה...
יש מחוזות בהן נותרות רק המילים...שמשכתבות געגועים ,תחושות , ובעיקר רגשות
המאוגדים בסרט ותמונות מהחיים השייכים רק לנו באופן אישי בהן איש לא יכול או
רשאי לנגוע או להציץ , כי בנינו זר לא יבין...גם אם הוא מהנהן בצער או יותר חמור
בחמלה ...
}{....
לפני 13 שנים. 31 באוגוסט 2011 בשעה 14:03