על המצבות בבית הקברות כתוב תנצב"ה ,כמו חתימת אומן על הבד בסיום הציור
ומול הקבר נזכר אני באשה שתוגתה לעולם לא ניכרה בפניה ואת יגונה תמיד הסתירה
צבעים של אש שמקיפים ולוחשים שירים ישנים , הזכרונות מתמעטים...אני פשוט מתקלף
שיכבה אחר שיכבה...עד שמגיע הקץ ואני כה שלם , מביט למרומים ומהרקיע לא נותר
הרבה...הלשון מלטפת כול נגיעה עד לשיחרור מהכאב הלופת שמותיר אותי קשוב ומכונס
לא לליבי אלה לראשי ...כדי להבין שתמיד יש את יום המחר ...תודה לך אמא .
------------------------------------------------------------------
מודה אני...
מודה אני שדיברתי בך סרה ומתוודה שהתנהגתי אלייך כול כך נורא וגרמתי לך אין ספור מכאובים....
יחד עם זאת מודה לך אנוכי על ההזדמנות הנפלאה , על יחס הקירבה ועל חסד האהבה והגאווה שהענקת
לי...נכון נתתי לך בראש והקזתי לא מעט מדמך...וכן ייסרתי גופך בשוטים וניבלתי את פי בהשפלות , כן
מודה ואכן מתוודה...:-)
ויחד עם זאת , שואל אני את עצמי ובעיקר אותך ...האם היינו בכלל יחד אם הייתי באמת משתנה או טיפוס שונה ?!
חוששני שהתשובה ברורה...:-))))
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
לחוות יומיים של שתיקה מצידך
להביט ולא לגעת...זה קשה
לראות , לרצות לבעור מתשוקה
כשאת כול כך רחוקה...
מתמכר לתחושה ששוברת מוסכמות
ממתין בסובלנות כי לבסוף היא משתלמת
כמהה לקרוע את בגדייך לייסרך בשוטים
לשרוט את בשרך ולבקע את גאוותך
ולהותיר אותך עירומה כביום היוולדך
ולהשאיר בך טעם לעוד...
----------------------------------------
גמר חתימה טובה ...ושהכול יעבור ממול !!!