מונולוג

חמישים וקצת ,החיים כול כך יפים כן גם בגיל הזה

יש רכות וגם זיפים של קשיחות , לא איני בורח מזה...

לעיתים יש סימנים נוגים וסיפטומים של עצבות 

לכך משתדל לא לנבור יותר מידי לא בזה ולא מזה...

חי מרגע לרגע את היום כרומן מתמשך ...

כאילו אין קמטים בשוך סערת השנים , מחזיק רגעים שפויים

מול אנשים חולפים ...

ותמיד...באופטימיות זהירה כדרכי בקודש...

מגלף תסריט בצבעים הנמהלים בעוצמה אנושית צומחת

מדמיין מפל גועש  ממרומי הצוקים המתיז בקצפו הזועם

לכול עבר...

המגולל בחובו זיכרונות דוממים מזעקת נשרים בשלל צבעים

 המהדהדים  מתוך העמק...

כן אוהב רכות יחד עם זיפים דוקרניים...

:-)))