מונולוג

הבוקר מצטיירת את בלבן

ואמש  היית צבועה בפסים אדומים

בגוף מיוזע חסר ישע וכבול...

העיניים בורקות מזירחה של תאווה

גומות הלחיים מספרות סיפור על

פנטזיות שמתגשמות...

על לילה כואב ארוך ומתמשך

שילוב של עונג ותשוקות כמוסות

ללא עכבות...

דמעות  חסרות אונים ניגרות מבלי משים

מהולות באיושות שצויצו מגרון שניחר

והעידו יותר מאלף מילים עלומות את

אשר התחולל בנפשך היסורה...

כשהקצת מהחלום ידעת להעניק כאישה

את התחושה שכול דום היה חפץ שיקרה

עם המון תודה מתוך כריעה של סגידה.....