לפעמים קשה לי לראות את המציאות , לפעמים העולם הדמיוני תופס תאוצה . הוא עוזר לי להתמודד עם זמנים קשים.
אני כמו כולם תמיד במלחמה עם עצמי , לפעמים אני יודע שאני צריך לכעוס על עצמי אבל אני לא יכול ... אולי לא רוצה .
יש מספיק דברים מבחוץ שמקשים עלי , אם אכעס על עצמי ויהיה מאוכזב מעצמי זה רק יקשה עלי יותר להתמודד עם הכל.
ואולי זה שאני לא תמיד מצליח , קורה מתוך חלום ששדים לוחשים לי באוזן דברים שאני לא רוצה לשמוע .
אבל לפחות עד שיבוא היום בו אני אתמוטט נפשית או גופנית ...עד אז...אני מקווה שאני אשרוד .
קשה לי עם הזמנים , עבר , הווה , ועתיד... זה עוזר לי טיפה שאני מקהה את החושים עם בירות ואלכוהול
אני כל פעם מנסה למרכז את עצמי מחדש , אבל זה נהיה קשה יותר מעת לעת...
הלבד לא עושה לי טוב כמו שחשבתי , אין אף אחד .. פיזי. אבל יש פה הרבה דמויות אחרות שמתרוצצות בדימיון.
נראה לי שאולי אני אתקשר לידיד ואצא איתו לאיזה פאב להתאוורר ולהשתחרר...קצת מהמועקות...
נשתה קצת , ואוכל סטייק ובעיקר צחוקים ...אחפש סשן אולי...משהו להתעסק אני יודע...בלבד יש המון יתרונות ואת החסרונות
נמנעים מלהזכיר עד שמרגישים את המחנק והגעגוע...
אני חזק יותר מכל מה שיבוא נגדי.
סח אני לעצמי כול פעם שמתעורר הרגש הנובר בפצעים דוממים...
כן לפעמים הצורך לדמוע ...גובר על הצורך התמידי לשמור את האגו הגברי, הרי האמת תמיד בסופו של יום תמיד
תזעק את זעקתה מנפתולי הנשייה שלך...
ככה אני מרגיש לפחות...