משחקת באש

כשאת נותנת את הנשמה, מקדישה את כל כולך, ומקבלת סטירה. ולא מהסוג שאת אוהבת.
אומנם זוהי כן סטירה מצלצלת, אבל לא כזאת שגורמת לך להרגיש חזקה, עוצמתית ומוגנת.
אלא מהסוג שגורם לך להרגיש רע, ואת מתחילה לתהות לעצמך בשביל מה כל הטרחה? בשביל מה אני משקיעה את כל כולי בעבודה. אולי אני צריכה להפסיק להתאמץ ולהעביר את היום במשרד כשאני יושבת על הכיסא הגדול כשרגליי מונחות על השולחן, רגל על רגל. ככה סתם באמצע היום, עם כוס וויסקי ביד אחת וסיגר ביחד השנייה כשמבטי מופנה אל התקרה.
הרי גם ככה הם לא רואים את התמונה המלאה, והם חושבים אך ורק על חלקת האלוהים הקטנה שלהם. אולי מוטב שאתחיל גם, לפעול למען עצמי ולא למען הכלל ?

אבל האם זה לא מכנה משותף של כל הנשלטות?
ההתמסרות האין סופית, הרצון לתת וההשקעה האינסופית כדי שהשולט שמולך יהיה מרוצה?
היכולת למסור את עצמך, מבלי לקבל אף תמורה, לעבור כל מהמורה בגבורה מבלי לומר מילה על כך שכואב או קשה. תחושת התאבון שמתעוררת עם כל סטירה.
לרצות עוד ועוד ועוד.
עד שגופך יקרע סוף סוף לגזרים כפי שרצית ותרגישי את ההילה. הסיפוק שעוטף את כולך.
האורגזמה שמלווה בחוזק אינסופי והשילוב של שניהם גורם למוח שלך לשחרר גלים מחשמלים שגורמים לכל גופך לרטוט.
התענוג בכך ששברת גבול ישן, שהגעת להישג חדש ושהצלחת לעצור את הנשימה כמה שניות יותר.
לא נשברת,
עמדת בגבורה.