תיבת פנדורה

אז אולי...
הגשם לא יורד רק לכבודי...
אולי זה היה רק צירוף מקרים,
שלליוי מצב רוחי ודמעותי בחודשים האחרונים,
הגשם היה מתעורר מחדש,
שוטף את הכל...
ממלא את הלילה בצלילים, בכדי שהירח ואני לא נרגיש בודדים.
מפיץ ניחוח רעננן ,שרק גשם יכול להפיץ, ניחוח אהוב...
שגורם לזיכרון לשכוח ניחוח אהוב אחר.
ואולי יש תמימות שאני לא מוכנה לותר עליה,
לא משנה מה המחיר שאשלם בעקשנותי.
לא משנה איך העולם יראה ויתיחס לאותה תמימות.
ככל שמתבגרים נאלצים לוותר על תמימות,
לכאורה מוותרים עליה לטובת האמת...
אבל בימינו קשה למצוא אמת אובייקטיבית...
כל האמיתות הן סובייקטיביות ומעוותות ולכן...
יש דברים לגביהם אעדיף להישאר תמימה,
כן, יש תמימות בעולם, שאני לא מוכנה לוותר עליה.