בתור אינטרווורט שהתחיל להשתבלל כנראה בערך ברגע שמסע שהחל בנסיעה של מספר ימים - אפוף אדי דיזל וגריז ברכבת סובייטית, המשיך לשדה תעופה במוסקבה והסתיים כשפרקו את התחת המזרח אירופאי שלנו בבן גוריון וקיבלתי את התואר הנכסף – עולה חדש.
כרוסי מסריח – ואם במקרה לאימך הייתה חברה טובה במרכז הארץ שהמליצה לה לא להגיע לדימונה או אריאל (מטחנות הבשר של העולים) ונשארתם במרכז, לרוב, לא יהיו ילדים נוספים שיעזרו לך לשאת את הצלב הרוסי והמסריח, וסביר להניח שתצטרך למצוא לעצמך תעסוקה מהיום הראשון.
אפילו שעברית למדתי בכלום זמן, כנראה שהריח והצלב, לוקח להם מינימום כמה שנים טובות להישרף מעליך בשמש הישראלית, ובאמת לא היו לצידי ניצולים נוספים מטביעתה של הספינה הקומוניסטית המקרטעת ההיא.
הילדטרוורט הצעיר בחר אז לכלות את זמנו בקריאת ספרים, בעיקר פנטזיה וקומיקסים צרפתיים ואיטלקיים (95% מהקומיקסים האמריקאים הם זבל, אגב) קראתי סדרות באורך שמלחמה ושלום היה יכול להיות רשימת קרדיטים בשבילן. אחרי כמה שנים שהצלב כבר היה נראה רק לנושאי הצלב האחרים, יצאתי קצת החוצה, אבל זה נפסק בגיל 13 עת קיבלתי את המחשב הראשון שלי, טיימינג של מהגרים – אני יודע.
ככסות מושלמת לפנימיות המתפרצת שלי, הקדשתי את רוב זמני למשחקי פאזלים, DND, משחקי תפקידים, מרוצים ושחמט. אחרי זה הגיעו טורנירים עם אלופי הארץ ב PES ואחריזה גם פיפ"א שפרנסו אותי יפה לתקופה.
קיצר, למה בעצם אני חופר?
יש לי פנטזיה.
בא לי לשבת עם מישהי לסשן, שיתחיל מזה שהיא תביס ותשפיל אותי במשחק לבחירתה, ושיהיה לה ממש כיף ושמח כשהיא עושה את זה, ושתגביר את ה Trash Talk עד שהג'ויסטיק יעוף לתוך הקיר בחתיכות ונדהר לנו עם האיד 😈
