מוסיקה זה אני, אני אוהב הכל מהכל כי כל זאנר\ להקה\ שיר זאני אשמע יביא אותי לסיטואציה אחרת בחיים שלי, לתמונה אחרת ולמצב רוח אחר.
אני זוכר את התמונה , הייתי בן 17, בדיוק לפני צבא, אני נוסע באוטובוס להיפגש עם חברים בים, השעה בערך היית 5, לא זוכר בדיוק אבל היה לקראת שקיעה. בדיוק עברתי ליד הרכבת ויש לי עוד 20 דקות נסיעה בערך, הם כבר שם ואני כרגיל מאחר.
קיבלתי הודעה שלצבא לא ממש אכפת מזה שקיבלתי את הציונים הכי טובים שאפשר אם זה קבא או דפר, ושאני הולך למשטרה צבאית. הרגשתי הרגשה של בזבוז זמן.
השיר התנגנן ברקע
זה לא הפעם הראשונה שאני שומע את השיר הזה
חבר הכיר לי את הלהקה הזאת לפני שבוע ואני התחלתי לשמוע את כל השירים שלהם, הם ממש מצחיקים.
השיר מדבר על נהג אוטובוס.
הוא ותיק בעיר, אז הוא עושה לכל היושבים סיור בדיוק איפה הם עוברים.
עובר בבבית ראש העיר,
עובר גם ליד עוד קיר של מוזיאון, שיש שם 5600 אבנים על הקיר, הוא יודע את זה כי הוא ספר את כולם,
וגם ליד בית ספר מקומי
וגם בריכה עירונית, שנפתחה על ידי הגנרל העירוני בשנת 52, ששם הוא נתפס עם חבר בגיל 11 מסניף דלק של טרקטורים, הם חשבו שהם ממש מגניבים שהם שוברים את החוקים.
וכך השיר מדבר על כל הזכרונות של הנהג במהלך העיר
עד שהם מגיעים לחלק שבוא הנהג אומר להם להסתכל לצד שמאל, ועוד איזה צד יפה.
שם יש את פולה , והוא מסביר על כמה שהיא יפה, אפילו אחרי כל השנים האלה, ועל זה שהוא תמיד חשב שהוא יתחתן עם פולה, אבל יש דברים שפשוט לא עבדו לו.
הוא כל כך רוצה לחזור אחורה ולתקן את מה שהוא מתחרט שהוא לא עשה, והוא חוזר ואומר שהוא רוצה לחזור אחורה, לחזורה אחורה לזמן שבוא הוא עוד היה צעיר והיה יכול לעשות משהו עם עצמו.
אני צעיר.
אני לא עושה כלום עם עצמי.
אני גם אגיע לשלב הזה שאני אתחרט על זה?
אני אתחרט על מה שלא עשיתי?
ובאותו רגע הרגשתי בפעם הראשונה בחיי חרדה אמיתית.
אין לי מילים לתאר את זה
זה ההרגשה הכי חרא שאי פעם הרגשתי.
לא מאחל לאף אחד להרגיש ככה.
ומה אם אני אגיע לגיל הזה ואני אתחרט על עוד דברים?
מה אם אני אתחרט שאני לא בזבזתי מספיק זמן עם המשפה שלי?
מה אם אני אתחרט שלא עשיתי את מה שאני באמת רוצה בחיים?
לקח לי כמה שבועות לצאת מהחדר, אמא שלי לא הבינה בכלל איך להתמודד איתי, היא קצת פרימיטיבית שזה מגיע לרגשות, אז כל מה שהיה לי זה את עצמי והאינטרנט, שלא ממש עזר לי בעניין, ומה שאמרו לי שם זה פשוט להתבגר.
קצת קשה להתמודד עם זה כשאומרים לך פשוט להתבגר ולא עוזרים לך להבין איך.
ברגשתי ככה כמה שבועות טובים עד שהגעתי למסקנה שזה פשוט טבעי להרגיש את זה, וזה עובר בסופו של דבר על כולם המחשבה הזאת.
אני חושב שכבר השלמתי עם העובדה הזאת עכשיו, שבעיניה יצאתי הטיפוס הרע. שהיא יצאה בתחושה שהייתי אינטרסנטי, לא אכפתי, שהסיפוק שלי קודם לכל. לצערי, את השיחה שלנו על כל זה לא עשינו, לא תקשרנו את והלבנו את הדברים. צר לי שזה נגמר ככה, בלי השיחה הזאת, אבל לא יכולתי לתת לה להמשיך לפגוע בי.
אבל יודעים יודעים משהו? זה כבר לא אכפת לי יותר. אז אהיה דר דונפרשמירץ, שכמו תמיד לא יזהה את פרי הפלטיפוס; אבל איך אפשר? אין לו כובע, זה מאוד מבלבל הסיטואציה הזאת.
כל הקונספט של BDSM היה איתי מלידה ואין לי יותר מדי מה לעשות עם זה, אני לא חושב שבאמת בחרתי להימשך לזה אבל זה סיפור ליום אחר. תמיד אמרו לי שזה לא בסדר,
שזה חטא,
שזה מסוכן,
שזה מגעיל,
שזה מוזר,
שזה לא נורלמי.
ואז היא פנתה אלי. היא היית בגיל שלי, חנונית שגם אוהבת את אותם תחומי עניין שאני אוהב ויותר מכל, היא לא אמרה לי את הדברים האלה.
זה הדהים אותי שבאמת אנשים כאלה קיימים, אנשים שלא רואים אותי כמו חטא לאנושות, אנשים שאומרים לי, היי לקשור אנשים זה ממש אחלה
לאט לאט התחברנו, הפכנו להיות מעבר לסתם חברים, והרגשתי שהיא באמת היית חשובה לי. אבל תמיד היית לי את המחשבה שהיא מתישהו תראה אותי בתור האיש הרע, שאיכשיהו אני יעשה משהו לא במקום, שאני אמעוד ולא אשים לב למשהו, ואפילו שכל החלק המאוד מלהיב שסוף סוף מצאתי מישהו שלא רואה אותי בתור פריק גמור קרה, המחשבה הזאת שאני אפגע בה ולא אשים לב לא יצאה לי מהראש.
אחת השיחות הראשונות שלנו היית על זה, על זה שהיא בן אדם שחשוב לי והדבר האחרון שאני רוצה זה שהיא תראה אותי בתור חויה לא טובה. מכירים את המילות רמזור? ירוק, צהוב,אדום, אני מאוד אוהב את הקונספט , זה נותן הרבה יותר הבנה אחד של השני מתי שאומרים אותם, ככה שאפילו נראה שהבן אדם השני סובל או נהנה, המילה שהוא יגיד תראה לך מה באמת עובר לו במוח.
אימצתי את זה
אני אמרתי לה שלא משנה מתי איפה כמה למה ואיך, אני רוצה שמתי שהיא רואה שאני עומד לפגוע בה איכשהו שתגיד אדום ותדע מתי להגיד אדום. היא ישר הבינה מאיפה שזה בה וראיתי שהיא יודעת שאני לא רוצה לפגוע בה
oh boy איך טעיתי
דיברנו כל יום, צחקנו כל הזמן ובאמת נהנהתי להיות לידה, לראות שהיא נהנהת וצוחקת בקרבתי.
הלכנו לכמה מסיבות ביחד, היא הראתה לי עולם שלם שהיה חבוי בי שלא היה בי את האומץ להוציא החוצה, וזה היה ממש נחמד סוף סוף להתפרק ככה.
אנחנו כבר חודש יוצאים, וזה ערב לג בעומר, היא באה לישון אצלי וכבר הרבה זמן פינטזנו על סשן שנעשה בעצמנו. הכל קרה ביחסית ספונטניות, הייתי יצירתי וקשרתי אותה בצורה שרציתי עם מה שהיה לי, זה היה הסשן הראשון שאני הייתי היחדי מעלייה, להרבה אנשים זה ההרגשה שעושה להם את זה, אבל אצלי זה רק עורר לי פחד.
פחדתי שאיכשהיו אני אפגע בה בכל רגע נתון, ובמשך שעה זה היית המחשבה המרכזית שהיית לי בראש. אני נהנהתי שלא תבינו אותי לא נכון, אבל שבחרנו להפסיק היית לי סוף סוף הקלה.
ובאפטרקייר סיפרתי לה כמה היא היית מדהימה, וכל כך שמחתי לגלות שהיא גם נהנת ואמרה לי דברים דומים בחזרה.
אחרי האפטר קייר אמרנו שאנחנו הולכים לישון, כיבינו את האור והיא שכבה לה במיטה. אני עדיין הייתי עירני אחרי כל מה שקרה, ואחרי חצי שעה אני רואה שהיא לא נרדמת. ושוב פעם המחשבות לא עוברות, אולי פגעתי בה ואני לא יודע? שאלתי אותה אם היא לא מצליחה לישון, והיא אמרה לי "אני מחכה לאישור שלך ללכת לישון". ראיתי במשפט כאילו היא עדיין לא מסופקת מהסשן, כאילו היא עדיין רוצה להמשיך. הסתובבתי אליה והתחלתי ללטף לה את כל הגוף, ובמשך כל צעד שהמשכתי לעשות שאלתי אותה איך היא מרגישה וכל פעם היא ענתה לי "נעים לי." מפה לשם זה התפתח לסקס, ושכבנו ביחד.
את כל הסיטואציה הזאת הרצתי כל כך הרבה פעמים בראש, לנסות להבין איפה טעיתי, מה הייתי יכול לעשות יותר טוב כדי להבין אבל אין לא הצלחתי למצוא נקודת פריצה… לאחר כמה דקות שמתי לב שנראה שכואב לה אז שאלתי אם לעצור והיא ענתה לי כן. נישקתי אותה ואמרתי לה כמה היא מדהימה כרגיל והלכנו לישון מחובקים.
החלום שחלמתי היה על אותו הסשן שעשינו, רק בתפקידים חלופיים, שאני מלמטה והיא מלמעלה. קמתי בבוקר עם הרגשה מבואסת שכל מערכת היחסים הזאת היא שאני מגשים לה פנטזיות שאני רוצה להיות בהם וקמתי קצת עקום. היא שאלה אותי מה קרה ואמרתי לה שאני קצת מבואס. לא ממש עניין אותה מעבר לזה ועברנו את הבוקר כרגיל. היא נשקה אותי לשלום והלכה הביתה.
זאת היית הפעם האחרונה שבה ראיתי אותה ולא הבנתי את זה באותו הזמן.
בערב יצאתי לתל אביב עם חברים, ובשעה 10 בערך אני מקבל ממנה הודעה שצריך לדבר. אמרתי לה שאין בעיה שנדבר ברגע שאני אתפנה, לא יחסתי לזה יותר מדי חשיבות כי כמה שעות לפני זה וגם אם להיות כנה, עדיין הייתי מבואס, קיוויתי שהיציאה עם החברים קצת תעודד אותי, וזה גם מה שקרה. בשעה 3 אני חוזר הביתה ורואה שהיא עדיין ערה. אני שואל אותה אם הכל בסדר והיא אומרת שהיא צריכה לדבר איתי. פנים מול פנים.נלחצתי שאלתי אותה מה קרה? היא רוצה שאני אבוא אליה עכשיו? היא ארמה לי שכבר מאוחר והיא מעדיפה ללכת לישון.
חצי שעה עוברת ואני רואה שהיא עדיין לא ישנה ושאלתי אותה אם אני יכול להתקשר. דיברנו בטלפון והיא אמרה לי שהיא הרגישה שהסקס בנינו לילה קודם היה טעות. אני לא ידעתי איך להאכיל את זה, לא ידעתי מה להגיד לה באותו מצב אז אמרתי את מה שהיה לי על הלב.
אמרתי לה שאני מפחד.
שזה מפחיד שלא הצלחתי לראות שום סימן , להפך ראיתי שהיא נהנהת מזה ועדיין היא נפגעה מהסיטואציה. חשבתי לעצמי להניח לה בנתיים ועדיף באמת שנדבר על זה פנים מול פנים מחר. אני קם בבוקר והדבר הראשון שאני עושה זה להתקשר אליה. היא אומרת לי שהיא שיתפה את הסיטואציה עם ההורים שלה והיא לא רוצה להיפגש איתי. נהייתי לבן. לא ידעתי מה לעשות. רציתי לדעת איפה ואיך פגעתי בה כדי שבפעם הבאה אני לא יעשה את זה, שאלמד מהטעויות שלי בהמשך המערכת יחסים שלנו והיא אמרה לי שהיא לא מוכנה בנתיים לדבר על זה איתי ושהיא תיצור איתי קשר מתי שהיא יכולה.
במשך כל הסופש היא היית הדבר היחידי שהיה לי בראש. היא היית כל כך חשובה לע, איך יכולתי למעוד ולא לראות את זה? כל יום שלחתי לה הודעה רק לראות שהיא בסדר והיאע ענתה לי בתשובה אחת וזהו, זה כל מה שאני יודע על הבן אדם שלא יוצא לי מהראש .
זה היה סופש סיוט
יום ראשון אני כבר אמרתי לה שאני לא יכול ואנחנו חייבים לדבר, אני לגמרי באפלה ואין לי מושג מה אני אמור לעשות. היא אמרה שהיא תחשוב על זה וכמה דקות היא תחזיר לי תשובה אם אנחנו יכולים לדבר על העניין. במשך איזה 20 דקות אני רק מסתכל על הטלפון מחכה לקבל הודעה לקבל את האוקיי ללכת אליה ולדבר כבר על עניין ולראות לאן אנחנו ממשיכים, וכל מה שקיבלתי בתור תשובה זה שהיא עדיין לא מוכנה לדבר כרגע, והיא תיצור איתי קשר מתי שהיא יכולה, שוב פעם משאירה אותי באפלה.
זה שבר אותי
אני הרגשתי שהיא לא רואה שיש מולה עוד מישהו שאוהב אותה, עוד מישהו שאכפת לו ממנה ומנסה להיות לצידה במהלך השלב הזה שהיא עוברת בו אבל במקום זה היא רואה רק את עצמה וממשיכה לדרוך עלי בדרך.
באותו רגע הבנתי שהיא רוצה להיות לבד בזה, שהיא לא רוצה אותי בחיים שלה בכלל, שכנראה כל המערכת יחסים הזאת היית כלום בשבילה, שאין לי טעם להמשיך לפנות את כל המחשבות שלי בראש בשבילה ושאני צריך להמשיך הלאה.
זה עדיין קשה להתמוד עם זה, אין יום שעובר שאני לא חושב על לדבר איתה שוב, אבל זה חסר טעם היא, רואה אותי בתור מפלצת.
הפעם האחרונה שראיתי אותה היא היית כל כך שמחה ומאושרת, ולראות שכל זה התגלגל לזה מבלי שבכלל נפגשנו שוב כל כך אבסורדי בשבילי….
כל מה שנותר לעשות זה רק לשכוח מכל מה שקרה לעבור הלאה, אבל פאק זה קשה.
,the worlds smallest violin ,Really needs an audience ...So if I do not find somebody soon ,I'll blow up into smithereens ,And spew my tiny symphony .Just let me play my violin for you
איך תמיד בתקופות הכי קקות שלי אני מוצא שירים שבפשוט מסבירים את המצב שלי בצורה הכי מדהימה בעולם...
אפרופו למה אף אחד לא אמר לי שajr טובים אני מרגיש אני מפספס פה משו
הרבה מאוד זמן שלא היה לי ערב כזה מדהים, הייתי לגמרי צריך את זה. לא יודע מה חשבתי שיצאתי לערב הזה אבל הוא התפתח לצורה היפה ביותר שאפשר ואין מאושר ממני בנוגע לזה😊
אבל משום מה זה כל מה שאני ממשיך לזמזם לי בדרך חזרה הביתה
זה כאילו העבר ממשיך לרדוף אותי, להמשיך להציק לי על מה שעשיתי לא בסדר, בא אחרי ומנסה להגיד לי שאני אדם רע
