מזל טוב אילן מה שלומך, שלחה אותי הדודה שלך

מוסיקה זה אני, אני אוהב הכל מהכל כי כל זאנר\ להקה\ שיר זאני אשמע יביא אותי לסיטואציה אחרת בחיים שלי, לתמונה אחרת ולמצב רוח אחר.

אני זוכר את התמונה , הייתי בן 17, בדיוק לפני צבא, אני נוסע באוטובוס להיפגש עם חברים בים, השעה בערך היית 5, לא זוכר בדיוק אבל היה לקראת שקיעה. בדיוק עברתי ליד הרכבת ויש לי עוד 20 דקות נסיעה בערך, הם כבר שם ואני כרגיל מאחר.

קיבלתי הודעה שלצבא לא ממש אכפת מזה שקיבלתי את הציונים הכי טובים שאפשר אם זה קבא או דפר, ושאני הולך למשטרה צבאית. הרגשתי הרגשה של בזבוז זמן.

השיר התנגנן ברקע

זה לא הפעם הראשונה שאני שומע את השיר הזה

חבר הכיר לי את הלהקה הזאת לפני שבוע ואני התחלתי לשמוע את כל השירים שלהם, הם ממש מצחיקים.

השיר מדבר על נהג אוטובוס.

הוא ותיק בעיר, אז הוא עושה לכל היושבים סיור בדיוק איפה הם עוברים.

עובר בבבית ראש העיר,

עובר גם ליד עוד קיר של מוזיאון, שיש שם 5600 אבנים על הקיר, הוא יודע את זה כי הוא ספר את כולם,

 וגם ליד בית ספר מקומי

וגם בריכה עירונית, שנפתחה על ידי הגנרל העירוני בשנת 52, ששם הוא נתפס עם חבר בגיל 11 מסניף דלק של טרקטורים, הם חשבו שהם ממש מגניבים שהם שוברים את החוקים.

וכך השיר מדבר על כל הזכרונות של הנהג במהלך העיר

עד שהם מגיעים לחלק שבוא הנהג אומר להם להסתכל לצד שמאל, ועוד איזה צד יפה.

שם יש את פולה , והוא מסביר על כמה שהיא יפה, אפילו אחרי כל השנים האלה, ועל זה שהוא תמיד חשב שהוא יתחתן עם פולה, אבל יש דברים שפשוט לא עבדו לו.

הוא כל כך רוצה לחזור אחורה ולתקן את מה שהוא מתחרט שהוא לא עשה, והוא חוזר ואומר שהוא רוצה לחזור אחורה, לחזורה אחורה לזמן שבוא הוא עוד היה צעיר והיה יכול לעשות משהו עם עצמו.

אני צעיר.

אני לא עושה כלום עם עצמי.

אני גם אגיע לשלב הזה שאני אתחרט על זה?

אני אתחרט על מה שלא עשיתי?

ובאותו רגע הרגשתי בפעם הראשונה בחיי חרדה אמיתית.

אין לי מילים לתאר את זה

זה ההרגשה הכי חרא שאי פעם הרגשתי.

לא מאחל לאף אחד להרגיש ככה.

ומה אם אני אגיע לגיל הזה ואני אתחרט על עוד דברים?

מה אם אני אתחרט שאני לא בזבזתי מספיק זמן עם המשפה שלי?

מה אם אני אתחרט שלא עשיתי את מה שאני באמת רוצה בחיים?

לקח לי כמה שבועות לצאת מהחדר, אמא שלי לא הבינה בכלל איך להתמודד איתי, היא קצת פרימיטיבית שזה מגיע לרגשות, אז כל מה שהיה לי זה את עצמי והאינטרנט, שלא ממש עזר לי בעניין, ומה שאמרו לי שם זה פשוט להתבגר.

קצת קשה להתמודד עם זה כשאומרים לך פשוט להתבגר ולא עוזרים לך להבין איך.

ברגשתי ככה כמה שבועות טובים עד שהגעתי למסקנה שזה פשוט טבעי להרגיש את זה, וזה עובר בסופו של דבר על כולם המחשבה הזאת.

אבל עד היום

כל יום זה עובר לי

אותה מחשבה

מה אם אני אתחרט על דברים שלא עשיתי היום

וזה שובר אותי כל פעם מחדש.