לפני שנתיים. 10 באפריל 2022 בשעה 2:50
כבר הרבה זמן שלא קמתי מסיוט טוב כזה באמצע הלילה, ככה וול דאן, עם בימוי של מייקל באי יחד עם דה רוק ואבי ביתר בתור הכוכבים המשניים, וכמובן איך אפשר שלא אני בלהיוק הראשי בתור הזין שמקבל בתחת מכל כיוון אפשרי ( לא ליטרלי בתחת זה מטפורה אל תהיו סוטים)
כל הזכרונות מהצבא צפים למעלה ופוגעים בי אחד אחרי השני, שלב אחרי שלב, וזה הרגשה הכי נוראית שאני יכול לעבור עכשיו, במיוחד בתקופה הזאת, כבר אחרי ההשלמה של מה שעברתי. עדיין זה לא מפסיק להיות ההרגשה הכי נוראית בעולם.
שהצלחתי לגעת בשיער, פאקינג סוף סוף שיער ארוך כמו שתמיד רציתי, הבנתי שזה רק חלום שוב, שאף אחד לא יכול לפגוע בי יותר , ושרק אני מחליט על עצמי.
פאק איזה חרא של דרך להתחיל את השבוע
בשלכם, בידידות, הבן אדם הכי הזוי פה, ונטי