אני מחשיב את עצמי כבן אדם חזק,
בן אדם שלא משנה מה יקרה לו יחזיק את עצמו חזק חזק ויעצום עיניים עד שיעבור
, בלי למצמץ
, בלי להתבכיין
, בלי להראות שבכלל זה מזיז לו.
כל זה דיי בא מחינוך מהבית, בגלל שאני גבר והכל ואני צריך להיות חזק ולא להביע רגשות.
אז הכל טוב אחי את אמור להיות עם עור של פיל, אף אחד לא יכול עליך, סתכל אותך כולך חסון.
עשו עליך חרם? הכל טוב אחי
איימו לדקור אותך? הכל טוב אחי
הכריחו אותך ללכת לבצפר עם סימנים יפים כאלה על הגוף? הכל טוב אחייי שחררר
אבל זה לא כל כך היה משהו רציני, באמת שזה משהו שהפך אותי למי שאני היום, וכע אני חזק בגלל הדברים האלו, וככה אני חושבתי שבחיים לא יכולתי לעבור באמת טראומה.
עכשיו כאילו אני לא מזלזל באנשים אחרים,אומרים שכל אחד עובר טראומות בחיים שלו שמעצבות אותו, ונראלי כל אחד מקבל את המילה הזאת קצת שונה
יש אנשים שאומרים שכל מערכת זוגית בשבילם זה טראומה, או אנשים שאומרים שכל בוקר להתעורר זה טראומה בשבילם
לא יודע, בשבילי זה קצת הגזמה, ובאמת שעברתי הרבה אבל אני לא מחשיב את כל זה כטראומה בכלל, אלא סתם בתור חוויות שהופכות אותי למי שאני בסופו של דבר
חוץ מאחת
שבשבילי זאת חד משמעית טראומה
עכשיו אתם בטח שואלים, אבל ונטי מה כל כך שונה בחוויה הזאת שאתה קורא לה טראומה?
תודה ששאלתם ילדים חמודים שלי
סוף שירות צבאי שלי עברתי טראומה.
אני לא יכול להגיד בכלל מה היית הטראומה כי אני לגיט לא יכול לכתוב את זה, זה באמת יותר מדי קשה לי
אבל אני כן יכול להגיד שכל יום אני חושב על זה
כל בן אדם שאני פונה אליו זה המחשבה הראשונה שעוברת לי בראש
ובחיים לא היו לי סיוטים, כאילו אתם יודעים היו לי מפלצות בשינה שהייתי קטן אבל לא סיוטים כמו שמראים בסרטים
שזה משהו שבחיים האמתיים זה בערך חצי שעה לחלום את הסיוט
אבל בסיוט עצמו זה ימים
שבועות
ואתה רק מתפלל שזה יעבור כבר
ואחרי הסיוט, שאתה קם מהשינה אתה לא מרגיש יותר טוב עם עצמך שזה היה סתם סיוט, אלא אתה קם ונזכר באותה טראומה שכל כך קשה לשכוח.
וואלה הלילה היה לי סיוט כזה ועד עכשיו אני חושב עליו והוא לא יוצא לי מהראש, ומשום מה גיליתי שזה משחרר לכתוב בבלוג אז הנה לכם קחו עוד פיסת מידע על ונטי
סליחה על שגיאות חטיב בלה בלה בלה
