קיצר מה אני מספר
אז הסיפור הולך ככה,
ונטי עשה צבא.
ונטי חווה טראומה רצינית בצבא.
ונטי אחרי השחרור נכנס לדיכאון של החיים, לא יצא מהבית איזה שנה בלה בלה בלה רחמים עצמיים וכל השיט הזה ( חרא על אנשים שמרחמים על עצמם).
ונטי לא יכל להירדם בלילות, ופתאום אחרי שגידל שיער האפשרות לישון בלילה חזרההה
לא אהבתי את זה אבל זה היה נוח
ממש נוח
ופה מגיע מוסר ההשכלללל, אני מכור לאזור נוחות.
בקטע שזה לא רק פוגע בי, אלה גם באנשים שבסביבה שלי, וקשה לי ממש להתחיל / ליזום דברים חדשים כי כאילו ,אני בן אדם פחדן, שפועל מתוך פחד ואומר מה אם זה וזה וזה וזה.
חוזרים אחורה, שיער ארוך.
כבר בערך שנה ומשהו שאני אומר, טוב פעם הבאה אצל הספר זהוו אין שיער ארוך, וואלה זה לא ממש קרה.... כאילו גם היו לי עוד מלא תירוצים ללמה אני רוצה להשאיר את השיער, יותר ורסטלי, אנשים ספציפיים בחיים שלי ממש אהבו את השיער וגם כאילו אם אני מוריד אותו ומתחרט זה לא כמו הספרים בגיטיאיי, אתה לא נכנס לספר אומר לו תעשה לי קארה כשיש לך קרחת, פחות עובד.
קיצר מה אני מספר
יצאתי לטיול לא מזמן
אחת המטרות של הטיול היית להוריד את השיער
אחרי איזה חודשיים בפנים, איכשהו, אין לי מושג איך , הלכתי לספר ואמרתי לו זהווווווו אין יותר אודי חמודיייי
מצביע על השיער ואומר לו " תזיין לו את הכושילידודה"
אחרי חצי שעה התחרטתי פיצוצים, אבל מה, וואלה פעם ראשונה אחרי איזה 5 שנים, אחרי הספר אני נכנס להתקלח, מסתכל במראה אומר וואלה , אני נראה סבבה, אפילו טוב הייתי אומר.
זה כל כך מפגר אבל אהבה עצמית בחיים לא היית לי, וכאילו זה, הרגע הזה שאני מסתכל במראה ואוהב את מה שאני רואה זה חד משמעית נקודת מפנה בחיים שלי.
הכל מסתדר לי, פתאום אני עושה מה שאני רוצה, משיג מה שאני רוצה.
את כל זה אני כותב כשעבר עלי לילה מטורף, שפעם ראשונה רבות עלי בנות, שכל אחת יותר יפה מהשנייה, ובסוף אני הולך עם מישהי שאני לא מתפשר עליה
לא להתפשר על מישהי.
לא חשבתי שאני בחיים אעשה את זה.
אבל כאילו
וואלה
עשיתי את זה
והיא פה שוכבת לידי
ואני מסתכל ועדיין לא מאמין
...
...
...
פעם ראשונה, אחרי שנים שאני יכול להגיד שאני גאה בעצמי.
זה מגניב
טוב
קיצר
תודה על ההקשבה
אם קראתם עד עכשיו אין לכם חיים
תעשו משהו אחר במקום
לכו החוצה תשחקו בכדור או משהו
