סימני פיסוק

הג'ינג'ר ממלא אותה
בנחיריים, בטעם, בתחת
הכל בוער בה
עיניים דומעות מהשריפה שבה.
מהריח שצובט לה באישונים
סוחט דמעות

 

נושכת שפתיים שלא לצרוח.
הם מחזיקים אותה ביניהם
מערסלים בתנודות, מחזיקים את הבערה בה.
לא נותנים לה הקלה.

 

הקצוות שלה נמתחים ומתכווצים בה בכוח
נמתחת ומתקפלת בגלים.
הבשר חרוך בה, משופשף ופעור.
היא מעולם לא הרגישה יותר חור מעכשיו.

 

היא לא מרגישה את המילוי שבה.
היא לא מרגישה את החור שבה נמתח ונפער. 
היא מרגישה את החור שלה נשרף.

 

בוער.

 

היא מרגישה את החור בלבד.
ולא דרך משהו שדוחק אותו הצידה ומרחיב.
אלא דרך החור שבוער בה.
הגבולות מסומנים בה באש.

צריבה שחורכת בה.
את החוריות.

 

ההבדל בין כלב בוער דרך חישוק
או כלב דרך חישוק בוער.

 

חור.

 

מנסה להתפתל מהם
לברוח מהשריפה הזו
שמכלה אותה.
שמכילה אותה.
אין לאן.

 

הם מערסלים אותה ולוקחים אותה.
הולכים באיטיות
מידי פעם היא מועברת מחזה של גבר לחזה אחר שמחזיק בה צמוד.
פעימות לב סדירות ואיטיות מקשיבות לה.
הולכים.

 

כל צעד מניע את הפלאג הבוער בה פנימה עמוק יותר ויותר ואז קצת החוצה רק בכדי, להעמיק יותר.

 

גלים של חום מתבדרים מהחור בפעימות אל הגוף. הרוח שוטפת בה קור מבין סורגי הזרועות והחזה שמקיפים אותה. 

מקפיאה ממנה חלקים לא הכרחיים

פיסות פיסות, היא מצטמצמת בעצמה
אל תוך נקודת החום, אל החור שנבער בה.
מתכנסת בו.
ובוכה.

 

זולגת מעצמה
כואב

 

כואב לה להיות חור.

 

הולכים
אורות נדלקים והיא כבר לא שם. 
עמוק בתוך החור.
מרגישה רק מדורה וגחלים

 

מוכנסת בזהירות למכונית מרווחת
קופסא מונחת שם.

והיא לבדה. 

 

וצלצול

 

ושקט
אין קול.

 

הנשימות שלה מוסדרות
ומוסיקה יוצאת אליה.
מרחפת.

 

הכאב גואה בה ונשפך מצידי הכוס המכילה
היא פורמת מעצמה את השמלה מעליה
יושבת ערומה חלוצה
ושורפת

הוא מדבר אליה 
והיא פותחת את הקופסא.

מגפיים שחורים וארוכים.
עד אמצע הירכיים
עקב חד ומרים.

יושבת לה כך.
לבנה ושקופה מול השחור לרגלייה.
עדיין חור.

 

את יודעת מה את?
הוא שואל אותה.

 

כן. חור.
אני חור.

 

תרגישי.

גם חורים מרגישים.

 

והיא שם.
חור פעורה ופרוצה
מרגישה.

 

מותר לחייך הוא לוחש מים בשריפה

 

לאט היא מפציעה מהחור
מחייכת.

 

הוא מדבר איתה.
הנעימה של הקול מסככת אותה
לאט הנעימה מתחברת במילים
למשפטים, ואז לסיפור.
קול רך ומחבק מהתל בה.

 

החתול במגפיים.
בתוספת תבלין.

 

והיא מקשיבה לו, מחייכת וצוחקת
היא והחור המתובל שהיא.

 

גודלת במגפיים.

 

- - יש פה סיפור בהמשכים, הפרק הראשון "קופסא ראשונה" בלינק - -

או להמשיך לקרוא את הפרק הבא:

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=15208&postid=1777514

 

היא צועדת עקב עוקב אחר אגודל
במתינות
על חבל דק

 

מתוחה.

 

שני גברים עומדים על קו האופק הדימיוני מולה, לכל אחד קופסא ביד.

 

תבחרי.

 

היא עומדת מול הגברים
זרים לה.
נקיים.

 

מהססת ומתלבטת.
היא לא אוהבת לבחור קטנות.
קשה לה הבחירה - משחקות בה פינג פונג.
חובטות בה אדמומיות של בושה.

 

מיבשת את זיעת הידיים על ירכיה עטופות השמלה. כפות ידיה מכתימות אותה, מסמנות שלה.

 

היא בוחרת קופסא.
הגבר פותח את הקופסא ומוציא ממנה סכין
היא מסתובבת ורצה חזרה
הגבר השני אוחז בה ומשיב אותה אל הסכין.

 

מחזיק בה מכופפת.
הסכין נוגעת בישבן שלה
מלטפת שורטת
נעה בקרירות משוננת על הירכיים מבפנים.
חותכת מעליה את התחתונים.
מאגרפים אותם

 

דוחפים לפה שפתוח בנשימה קטועה.
עיניים קרועות יבשות.

 

הבטן מתהפכת בפחד.

 

הפלאג נזרק החוצה ממנה
באבחה צורחת אל השתן היבש שלה.

 

הגבר מעביר את הסכין לגבר שאוחז בה.
ומתחיל לזיין אותה בתחת מהר, עמוק
הגבר משתק את תנועות גופה עם הרגליים שלו
ומתחיל לקלף ולגלף עם הסכין
קליפות וחתיכות ריחניות נוחתות על גבה.

 

כלואה ביניהם.

 

הם מתחלפים

 

התחת שלה הוא חור ולא יותר.
היא חור ולא יותר מזה.
כבר לא מרגישה כלום.
הקול מוקף בריחות וטעמים
והזין שלהם.
מרגיש כמו זין אחד
אין בה הבדלה.
היא חור והם זין.

 

הזין גומר בה
וגומר.

 

הקליפות מפסיקות ליפול בה.

 

והם מחדירים לה פלאג חדש.
מחוספס מעט.

 

יושבים איתה מכורבלת בהם
יד מחזיקה בעוז את הפלאג עמוק בפנים
ומלטפים אותה.
מברישים באצבעות שטופות זרע את השיער שלה.
את הדמעות שלה.

 

הקול שלו מהדהד בה בצלצול חדש.

 

תרגישי
רק תרגישי
הניחי למחשבות.

 

תשארי בך ותרגישי.

 

חור חור חור
חורים לא מרגישים.

 

ובכל זאת חמימות פושה בה
מהחור הזה
מהידיים שלהם
מהקול שלו שמאלחש בה

 

בוכה בשקט דמעות רותחות

 

מתנדנדת עליהם בחום שבוער בה.

 

הריח מכה בה.

 

ג'ינג'ר.

 

- - יש פה סיפור בהמשכים, הפרק הראשון "קופסא ראשונה" בלינק - -

 

או להמשיך לקרוא את הפרק הבא:

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=15208&postid=1776919

הנשימה מתקצרת לה.
הפחד אוחז בה בחוזקה. מטלטל בגרון.
היא שוכחת מהפלאג בתחת שלה
ורצה. מנסה לברוח מהקהל.

 

כל כך הרבה אנשים וכל כך לבד.

 

הכל מעורפל בין כל הזרים
שדה הראיה שלה מצטמצם
דמעות רצות בה.

 

עד שהנשימה רצה ממנה.
עוצרת. רועדת.
מכים בה אנשים מסביב.
חלוק נחל בנהר שוצף.
מחליקים אותה. במכות גוף ארעיות.

 

לוקח לה זמן להרגיש אותו בה.
את הזמזום הזה בה
רוטט בה רעש.
הגוף הרועד
מבפנים.

 

נעלמת פנימה.

 

התחת שלה מצלצל

 

זונה ספרנית. זה מה שאני היא לוחשת.
ציפורניים מציירות בה סהרונים קטנים בכפות.
סופרת.

 

מתרכזת בבפנים שלה.
קהל שלם סביבה והיא מטפסת פנימה.
נאחזת בציפורנים במצוקים רועדים.

 

סופרת.

 

פונה ימינה ושמאלה.
עוצרת.

 

צעצוע בשלט רחוק.
רוטטת את עצמה אליו.

 

נתקלים בה. מכים בה החלקות.
והיא נושמת במקצב הספירה.

 

מפחדת לטעות וללכת לאיבוד.
ויודעת שלא יתן לה.

 

אין קול. זה רק הוא מרעיד אותה מבפנים.
זה רק הוא בתוכה. מראה לה אותה.

 

היא נושמת.

 

עוצרת בעיניים עצומות
מתרכזת בספירה
חמישיות.

 

מישהו אוחז בה מושיב אותה לכיסא ושולחן קנקן מים וקרח
מונח לפניה.
וקופסא
כיתוב גדול לרוויה.

 

פותחת

 

כוס.

 

שותה
לאט.

 

מתקררת מהחום
מתבוננת באנשים צוחקים מבלים.
מחייכים אליה.
וכמו משום מקום, יש בה שקט.

 

מסתכלת מעבר לפינה שהיא
ביישנית וסמוקה
מחייכת.

 

ילדים רצים. משתובבים.
המפלצת שקטה.

 

הוא רועד בה.
לקום וללכת.

 

מעלה אותה למתקנים.
מוריד.

 

שערות סבתא.
חיוך. וצחוק.

 

המון אנשים ולא לבד.
היא כבר לא הולכת היא מדלגת בספירות ממקום למקום
רצה. משחקת בחזרה. שיעמוד בקצב.

 

הקצבים משתנים.
הקהל מתפוגג ממנה.
היא נשרכת החוצה ממנו
בלי לשים לב.

 

מאחורי הקלעים
עומדת מחכה בחמישיות
פנים ללבד.

 

הוא מפסיק בה

 

מאותת ישר.

 

הולכת אל הלא.

 

הולכת.
לבד.

 

- - יש פה סיפור בהמשכים, הפרק הראשון "קופסא ראשונה" בלינק - -

או להמשיך לקרוא את הפרק הבא: 

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=15208&postid=1776507

 

 

דמעות שוטפות אותה בשקט
יושבת, רגליים צמודות
בפוינט מתוח.
גב ישר וצמוד למשענת
ישבן מונח מלא
שוקעת פנימה לרכות.

 

מחייכת לעצמה.

 

היא מרגישה את הכוס שלה פועם.

 

שקט עוטף אותה.
והמילים שלו מנדנדות אותה ברכות זנותית.
גברים משתמשים בה.
החור שהיא גדל.

 

האחיזה שלה מתרפה.

 

היא מרגישה את הפעימות שלה בכל הקצוות שהיא.
הוא פורם אותה לאט. בפעימות מונה.

 

צלצול שלו מכריח אותה להתקפל, לשלוח ידיים אל מתחת למושב שלפניה ולגלות קופסא. בגלל שהוכחת שאת יודעת לספור. ניתוק.

אותו כיתוב מופיע על הקופסא.
וחיוך.

 

היא פותחת את הקופסא, מקופלת בה שמיכה.
השמיכה עם הריח שלו. זו שמחבקת אותה.
כשרחוק לה מידי.

 

נושמת את הריח שלו.
מנערת את השמיכה אליה
לעיטוף מלא.
ונייר מרחף החוצה.
מתכרבלת בה. נושמת.
וקוראת.

 

צעצוע זול ומשומש שלי.
משחק חדש.
התכונני.

1-ימין.
2-שמאל.
3-אחור.
5-עצור.

ואיך מאותתים ישר?

 

השורה האחרונה מביאה בה פרץ צחוק.
על חברה ותאוריה בפעם השישית.

 

היא מניחה בקופסא ומתכרבלת בריח שלו.
בחיבוק רחוק.

 

תאורה חזקה מעוורת אותה
הדלת נפתחת והיא נזרקת החוצה במהירות על הרגליים
שמיכה חסרה.
עומדת והמון אדם מזרים אותה הלאה.
היא נעה מבלי לזוז. נדחפת קדימה.
גופים מוצללים מניעים כמו גלגלי שיניים בבשר אותה.

 

היא שונאת קהל.
מפחדת מהמון שואט.
מהתודעה הקולקטיבית הנמוכה
מהאחריות שמוטלת על האחר שאינו מודע לה.
קהל עושה דברים איומים
אתה נעלם בקהל
והיא מפחדת

 

נעה דרך קהל, מפוחדת ואבודה.
הרעש נוראי שאי אפשר לשמוע.
צלצולים בכל מקום
פרט לצלצול שלה. שלו.

 

אבודה.
בקהל.

 

- - יש פה סיפור בהמשכים, הפרק הראשון קופסא ראשונה בלינק - -

אפשר גם להמשיך לקרוא, קישור לפרק הבא:

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=15208&postid=1775990

 

היא עוד נעה בין ערות לשינה
נרדמת
כשהצלצול מחזיר אותה לערנות
היא מתרוממת והולכת לאן שהוא מוביל אותה - אל מונית חדשה, נקיה וריחנית

 

בדיבורית של המונית הקול נמצא.
חשוף לאוזניים.

 

היא נכנסת ומתישבת
הוא מצקצק לה באוזן שהיא לא יכולה לשבת ככה.
היא מלוכלכת.
והיא מרגישה את הרטיבות הזו.
את התחתון שלה ספוג בשתן שלה.
את הפלאג נע פנימה יותר.

 

היא על ארבע על המושב האחורי
קשורה בחגורת הבטיחות בליפופים
התחת שלה צמוד לחלון הפתוח.
השמלה מורמת חושפת
ישבנים צמודים לבד שקוף מרטיבות.

 

כדי שתתיבשי מהר יותר.

 

יודע שהרוח על הרטיבות תיצור בה רטיבות אחרת

 

היא נעה קדימה ואחורה
משחקת עם הרוח
מתיבשת
מתרטבת

 

מותר לך לנוח קטנה.

 

היא נעה בים הרדמות אחת לאחרת
מרגישה את התנועות הקצובות של המנוע.

 

מכרבלת את השמלה אליה
ישבן מונח על אדן החלון
מניחה אצבע בפה ונרדמת.

 

היא מתעוררת באותה התנוחה
וריקה.
לרגע אחד הרוח נכנסת בה, 
בחור התחת הפעור שלה.
ורגע אחרי היא מתעוררת לזין שבועל אותה
מזיין אותה, נכנס ויוצא ממנה
היא מנסה להתרומם
אבל היא קשורה. מהודקת בבטיחות למקומה.
היא מסתכלת מסביב
ורואה קופסא לבנה.
הכתב שלו.

 

תרגעי.

 

והיא מרפה

 

מאבדת תחושת זמן
כבר לא סופרת
זין אחרי זין גומרים לה בתחת יוצאים
ונכנסים.
המונטוניות הזו מרדימה אותה.
כמו טירטור של מנוע בנסיעה.
היא מתחילה להחליק לשינה שוב.

 

היא פעורה כל כך שרק מידי פעם היא מרגישה עוד כאב.

 

רגע לפני שהיא משחררת את עצמה.
הוא מצלצל
ישר אל תוך האוזן שלה.

 

מתאר לה אותה.
את התחת שלה מחוץ לחלון עם גברים שעומדים ומזיינים אותה.

 

היא לא יודעת איפה היא.
היא לא יודעת מי עוד רואה.
מורה לה להפנות מבט הצידה
היא רואה שם קופסא מלאה במטבעות

 

לא יכולתי למכור אותך ביותר משקל זונה שלי.
זה הכי יקר שהם הסכימו לשלם על התחת המטונף שלך

 

כשתסיימי לספור, אנחנו נפתח את הקופסא
קדימה זונה שלי
תספרי את הכסף.

 

התחת שלה ממשיך להיות מזויין
והיא מתחילה לספור.

 

חלק שילמו בעשרות אגורות
בחצאי שקלים. קופסא מלאה במטבעות.
והיא סופרת. זונה ספרנית.

 

מחשבת.

 

כמה גברים.

 

לא נכון, זונה מקולקלת. תספרי שוב.
סופרת לאט יותר.

 

כמה גברים. צודקת הפעם.

 

 

תפתחי את הקופסא שמולך.

 

בידיים רועדות היא פותחת את הקופסא.
יש שם פלאג עבה.
תסתמי איתו את החור שלך.
קדימה. אף אחד אחר לא רוצה לגעת בך יותר.

 

היא נכנסת לתנוחה הכי פתוחה שלה
אוחזת בפלאג ומנסה להחדיר אותו
והוא נכנס. כואב פותח מרחיב
סותם אותה. היא לא מאמינה שהוא בפנים.

 

הקול שלו מלטף אותה.
הוא גאה בה.

 

תתישבי.

 

עכשיו שאת סתומה ויבשה את לא יכולה ללכלך את המושב.
תתישבי
היא מנסה וזה כואב.
היא כל כך מלאה שלשבת על זה דוחף אותו עמוק יותר
מרחיב אותה יותר.

 

חושקת שיניים אגלי זיעה מלטפים אותה

 

סע.

 

ניתוק.

 

- - יש פה סיפור בהמשכים, מוזמנים לגלול מטה לפרק הראשון "קופסא ראשונה" - - 

או להמשיך לקרוא - קישור לפרק הבא: 

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=15208&postid=1775635

 

זה מוזר לחזור לסיפור ה-"קופסאות" שכתבתי לפני 19 שנה, חשבתי שלא אגע בו בכלל ופשוט אפרסם. אבל אני מוצאת אותי עורכת בעדינות יתרה, ממש כמו לגזום עץ בונזאי, לדייק ולטפח עלה אחר שורש. 

 

חשבתי שזה יהיה מאוד מביך לחזור לכתיבה שלי מלפני נצח, אבל זה קצת כמו לבקר חברה ותיקה. ופתאום לזהות כל מיני דברים שהיו יותר נכונים משהבנתי כשכתבתי. לזהות התחלות של תהליכים וריפוי. 

 

חשבתי שזה לא יגרה אותי, אבל זה עדיין עובד.. גם אחרי כל השנים האלה. 

ולמרות העריכה העדינה, יש משהו בלכתוב סיפור כמעט כמו שירה, שעדיין מעניין לי את המוח. לזקק את המילים ולהשאיר את המרווחים לדמיון שלכם. 

 

יש עוד פרקים לסיפור, ובינתיים אני נהנית מהמסע החוזר בשביל הזה, יותר מששיערתי לעצמי. 

 

לינק לפרק הראשון: 

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=15208&postid=1773911

 

 

- - חלק מ"קופסאות" סיפור אירוטי בהמשכים, הפרק הראשון עוד קצת למטה - - 

נשימה עמוקה.
יד על ידית לוחצת דוחפת.
הדלת חורקת לפתיחה.
רגליים מתישרות לאט.
לעמידה.

 

רועדת.

 

עומדת כך.
חובקת קופסא.
ראש מורכן.

 

עומדת ישר ומתוח.
ראש מקופל פנימה.
לא רואה כלום מסביב.

 

היא לא זקוקה לכיסוי עיניים.
כדי לא לראות.

 

הוא רק צריך לומר.
והוא אומר.
לחלוץ סנדלים.

 

וללכת עיוורת קדימה.
מוליך אותה.

 

צעדים מדודים.
ריצה קלילה.

 

זה התחושות.
זה העיקצוץ בכפות הרגליים
שעוברות מתחושה לאחרת.
מחצץ לדשא רך.
מחול לבוץ.
ואז לעמוד במים.

 

התחושות ממלאות אותה.
מענגות ומרעננות.

 

רטובה בזיעה קלה.

 

היא עומדת שם.
מים עד לישבן.
השמלה צפה מעליה.
הקרירות מרככת את הכאב

 

חבצלת.
אצבעונית במים.

 

עכשיו, הקול
תתאפקי.
שלא יברח לך.

 

היא עומדת שם במים
מכווצת את עצמה.
מתאפקת.
מכאיבה.

 

נעה מרגל לרגל.

 

הוא נושף בה
אל תוך האוזן.

 

עכשיו תעקבי.

 

היא לא נושמת.
מנסה להבין.
לעקוב?

אחרי הזרם?

 

קשה לחשוב עם שלפוחית מלאה.
עם תחת מלא.
מאמצת מתרכזת

 

ידיים חזקות אוחזות בה.
שולפות אותה החוצה.
מחזיקות בה.
מעורסלת כנגד הגוף.

 

יד גדולה ואסטרטגית מונחת על הישבן
לוחצת את הפלאג פנימה.
משחררת ושוב לוחצת.

 

מניח אותה על הדשא.
לוקח את הקופסא.

 

רשרושים.
היא שומעת אותה נפתחת.
סוגרת בחוזקה את העיניים.
הסקרנות.

 

תתפשטי.

 

היא מורידה את הבגדים.
עד האחרון שבהם.
עומדת שם.
רטובה וקרה.
הידיים החזקות מלאות
מנגבות אותה.
מעסות את הרטוב מעליה.

 

ואז ברוך.
מלבישות אותה.
יבש יבש.

 

פרט אחר פרט.

עד לסנדלים.

 

עומדת שם.
יבשה.

 

עיניים עצומות ברפיון.
תכרעי.
תרימי את השמלה למעלה.

 

חושפת את עצמה.

 

צלצול

רעם פתאומי.

תשתיני.

 

היא רוצה להוריד ידיים
היא רוצה לכסות את עצמה.

 

ידיים מקפצות.

 

תשתיני.

 

כורעת שם.

כל כך יבשה.

 

היד הגדולה מזיזה הצידה את התחתונים.
לאט יוצא זרזיף של שתן.
פוגע בדלי שהונח מתחתיה.
דלי מתכת.

 

היא מזהה לפי הצליל.
נחרדת מהרעש.

מכך שהוא מרעים במרחבים.
מוגבר יותר ממה שחשבה שאפשר

 

מכאיב לה בעור התוף.

 

מכווצת.

 

תשתיני.

 

תשתיני. קול חתום.

 

היד מחזירה את התחתונים למקום.
מהדקת.
שתרגיש את היובש.

 

נאבקת בעצמה.

 

הזרם יוצא.
האדום עולה בה.
מסמיקה.

 

עיניים מסתכלות בה.
הזרם מתגבר.
מרטיב אותה ורק אז מתחיל לזרום ברעש למתכת.
אנחה נמלטת.
הגוף מתרפה.

 

היא מחייכת באושר.
משתינה. נעלמת עם הזרם

 

תפקחי עיניים.

 

היא פותחת עיניים, לאט, מפקסת ראיה.
השתן לא מפסיק.
רואה גבר זר עומד מולה.
מתבונן.

 

מאונן.
היא מסיטה את הראש.

 

לא. הקול מרעיד בה. ישר וקדימה.
הסתכלי.

 

תמשיכי.

 

היא מסיימת להשתין.
מנערת כמצוותו טיפות אחרונות.

 

הגבר ניגש אליה.
ידיים חזקות
וזין.

 

פורש אותה כמו פיקניק על ספסל קק"ל
מגלגל למטה את התחתונים וכל הרטוב חשוף חורים.
מוציא את הפלאג.
מאונן לה ישר אל תוך התחת.
מזיין.

 

חסרת נשימה.

 

גומר מחזיר את הפלאג חזרה.

 

מגלגל את התחתונים חזרה מעלה.
הולך ממנה. 

 

והיא נרדמת.

 

 

קישור לפרק הבא:

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=15208&postid=1775477

 

- - הפרק הראשון עוד קצת למטה - - 

הנסיעה במונית הפעם לא מרשה לה אפילו מחשבות על הרדמות. הנסיעה חלקה ומונוטונית - אין שום דבר שיעיר אותה, פרט למילוי בתחת שלה. היא יושבת על קצה קצהו של המושב. הברכיים שלה נתקעות במושב שלפניה. כל סיבוב קטן מעיף אותה משיווי משקל. גורם לה לכווץ בהפתעה שרירי גוף ולקפוץ מכאב המזכיר שהוא עדיין בה.

 

הקופסא.
היא מחבקת אותה.
נועצת ציפורניים.
כל תנועה וכיווץ
חזק יותר.
מקמטת.

 

הנסיעה ממשיכה.
הראיה מתערפלת בדמעות שנקוות ממנה.
נושכת פינה של קופסא.

יודעת שרק עוד קצת
והיא שם.

במקום שבו כבר לא רואים
אותה.

עוד קצת היא כבר לא תראה אותה.

 

וזה מרפה אותה
משחרר את השרירים.
הפלאג נכנס עוד פנימה.
והיא נושמת.

את הריח של הקופסא.

 

המונית מאטה.

 

רק עוד קצת

 

ועצירה.

 

נושמת את הריח

 

נושמת

 

 

 

צלצול

 

קישור לפרק הבא:

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=15208&postid=1775211

 

- - הפרק הראשון פוסט אחד למטה - - 

9/13
באותיות שחורות על הקופסא.
זה כל מה שיש.
היא יושבת עכשיו במונית ומתבוננת במכסה הקופסא אשר מונחת על הירכיים שלה. ראש מורכן מתבוננת בחָלָק הזה שמופרע רק על ידי מספרים.
מנסה להבין.

 

המונית נוסעת
תנועות הנסיעה תמיד מרדימות אותה. אך הפעם לא. מספרים שחורים ופלאג שמידי פעם מזכיר את עצמו בה, מותירים אותה עירנית. 
יושבת ונעה עם המונית שלוקחת אותה.

 

התנועות נפסקות.
ודממה. הנהג מתבונן בה מבעד למראה.
היא מלטפת את הקופסא. ולאט היא שמה לב שהמונית עצרה. מרימה ראש. מבעד לחלון, רחוב כמו כל רחוב. פותחת את הדלת ויוצאת.
רוח מניעה את קפלי בד השמלה מסביבה.
עומדת, המונית מתרחקת.
חפצים בתנועה יחסית.

 

צלצול
את ילדה חכמה, תביני.

ניתוק.

 

היא עומדת שם מתבוננת. מנסה להבין. והולכת לחפש מספרים. היא מבינה שהמספרים זה בניין ודירה. הוא יודע שהיא תמיד מתבלבלת בסדר בין השניים. העיר גורמת לה ללכת לאיבוד.

 

ובכל זאת היא עולה במדרגות.
דפיקה מהוססת בדלת.

 

גבר צעיר פותח את הדלת.
עומדת שם. ידיה מושטות אליו נושאות קופסא עם כתובת. הוא לוקח את הקופסא מותיר את הדלת פתוחה והיא נעה אחריו.
עומדת בחדר.

 

ארבעה גברים והיא.

 

הם מחייכים אליה.

הטלוויזיה דולקת.

 

מזוית העין היא רואה את הקופסא הפתוחה.
נייר העטיפה גולש לצדדים. הגבר שפתח את הדלת מודיע בקול חתום כי מצפה להם עבודה
והגיע הזמן להתחיל.

 

הוא מתבונן בה לרגע מחייך.
מביא לה כוס מים קרים
וקרח
היא לוגמת
שתי לגימות מדודות.

 

הוא לוקח את ידה מניח אותה על רמקול ישן
גדול, מחווה בידו לשבת. היא מרימה את חצאית שמלתה ומסדרת אותה כמו עלי כותרת נפקחים.

 

צלצול מרעים את הדירה.
מרטיט את שפתי הכוס שלה.
בוקע בחדות מתחתיה
הקול שלו.

 

מורה לה לפשוט את השמלה.
לכרוע מעל קצה הרמקול.
להניח את התחת ממש על הקצה.
כוס דבוק לרמקול
רגליים מכופפות, תחת מורם
נגיש.
נגישה לארבעה גברים.
ולו. תמיד לו.
דממה.
הם מוציאים את הפלאג מהתחת שלה.
מסתכלים
מעירים.

 

חודר אליה
והיא צועקת.
הקול מהסה אותה ישר לתוך הכוס שלה.

הם מזיינים אותה.
בתחת
אחד אחרי השני.
היא כבר מתחילה לשכוח
הכל פתוח בה.
הם מחליקים פנימה בה.

 

מזיינים אותה במהירות.
משתמשים בה.

 

מרחיבים את החור שלה.

 

הגבר שפתח לה את הדלת מתכופף מול הפנים שלה. עיניים לעיניים הוא מלטף את ראשה ואומר כי עוד מעט, הם יסיימו איתה. ושהיא עוד תודה להם.

 

היא כבר לא זוכרת איך לכווץ ולסגור את החור.
פעורה. הוא מניח את הקופסא הפתוחה מולה.
היא מתבוננת בצבעוניות.
שקופה.

 

ומבינה למה היא מודה להם.

על שפתחו אותה.

 

הוא אוחז בפלאג
שניים אוחזים בה
האחרון מפשק לה את התחת.
הקול שלו נושף לה בכוס
מרעיד בבסים את הבפנים שלה.

 

היא רועדת
והפלאג בפנים.

 

הגברים נעלמים.
הקול עוד לוחש בה.

 

להתרומם, להתלבש

 

קופסא חדשה מונחת מחוץ לדלת הדירה.
היא עומדת מולה.
מתכופפת. בקושי.
ואוחזת בה.

 

מתוך הדירה
מפציע בה הקול

 

רדי.
מונית מחכה לך.

 

ניתוק.

 

 

קישור לפרק הבא:

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=15208&postid=1774679

 

השיער שלה עדיין לח.
היא אוהבת לשבת ערומה על המיטה להרגיש את הטיפות נקוות ממנו. בטיפטופים מלטפים מקצוות שיער מאוגד שדיים וגב. לפעמים כשהיא יושבת שם כך. היא רוצה לשים בטיפות צבע. שיותירו עקבות בבירור. מסלולים נגועים.

 

צילצול בדלת, חלוק מכסה על מסלולים שקופים.
שליח עם קופסאות. נכנס. מחכה. דומם.
הטלפון שלה מצלצל.
הקול שלו. מנחה את השליח אל חדר השינה.
סידור מופתי של קופסאות מגדול והקטנה נותרת בידי השליח.
מתישב בכיסא. צופה בה. דממה.

 

הקול שלו אומר לה לפתוח קופסא אחר קופסא לפי סדר.
לפתוח את החלוק. לשמוט אותו. קופסא ראשונה. פריט פריט. מולבשת
במכניות הקול מול עיניים לא שלו
ובכל זאת שלו.
דממה.

 

לבושה.
שמלה רכה מתנפנפת ממותן ועד אמצע שוק. סנדלים עדינות.
תמימות.

 

הקול מציב אותה על ארבע במיטה.
הוא מרשה לה להתכסות בשמלה.
מושכת אותה מעלה. חושפת אחוריים ממוסגרים בביריות.
מושכת מעלה מכניסה ראש בהתכנסות וכוילון שמלה בולעת את פלג הגוף.
בכיסוי.
השליח קם.
ידיים על ישבנים. היא יבשה היא גם רטובה.
רוכסן מורד. הזין שלו. מחכה אל מול החור
יבש. צובר כוח לאט נפתח.
הקול אומר להרפות. נשימות עמוקות.
הוא בפנים.
והוא מזיין אותה. בתחת. זה כל מה שרואים ממנה.
השליח הדומם מזיין. את התחת.
גומר. בה.
פותח את הקופסא האחרונה.
ומחדיר פלאג לתחת שלה.

 

היא נשארת כך.
רשרושים
וקול צעדיו הנעלם.
יוצאת מהמחבוא שלה.

 

קופסא מונחת.
סגורה.

 

קחי את הקופסא. רדי למטה.
מונית מחכה לך.

 

ניתוק.

 

קישור לפרק הבא:

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=15208&postid=1774121