אני אוהב לטוס.
כלומר, אני אוהב להגיע ליעד אבל די סובל מהטיסה עצמה. לא מצליח לישון למרות שאני תמיד מנסה, ואיכשהו מאחורי יושב מישהו שהוא כנראה באורך של 2 מטרים כי הברכיים שלו מגיעות אליי לגב, ולצידי בחור שצריך היה לקנות שני מושבים צמודים רק בגלל הגודל... ואיפשהו תינוק חמוד שצורח לו להנאתו רוב הטיסה.
בכל מקרה, אני מעדיף לרוב לשבת בכסא המעבר, בשורה הימנית עם כיוון הטיסה, ככה אני יכול לצאת ולחזור מתי שמתחשק לי, אם כי אני מאד אוהב להסתכל החוצה ואז אני תמיד מקווה שזה שלידי יפתח את הוילון. אין לי הסבר למה דווקא בשורה הימנית אגב.
באחת הטיסות, לפני כמה שנים (בתוך ארה"ב, כמה שעות של טיסה), נכנסתי למטוס יחסית באמצע הבורדינג, ויצא שלכמה דקות של חסד אף אחד לא התיישב לידי, מה שבדרך כלל היה מסתיים במפח נפש כשעוד ועוד אנשים ממשיכים לעלות לטיסה.
וגם תמיד יש את הקטע הזה שעובר לי בראש כשבחורה חמודה עוברת מולי במטוס- אולי היא? או, אולי היא? הו הנה- היא!
ככה עוברים עוד ועוד אנשים עד שמגיעה בחורה שעומדת לידי ואומרת באנגלית- אני חושבת שזה המושב שלי. חייכתי ונעמדתי מיד כדי לתת לה להיכנס מה שעזר לי להתרשם מהגובה שלה לידי, עזרתי לה עם המזוודה והיא נכנסה.
היא היתה נראית צעירה ממני בכמה שנים (אולי סביב ה-27) בגובה ממוצע יחסית (אני 1.8), לבשה מכנסונים שחורים וארוכים (לא ג'ינס, לא טייטס) עם חולצה כחולה ומעליה קפוצ'ון חמוד גם הוא שחור- על פניו בטיסות די קר ובהחלט ראוי גם בקיץ להביא משהו חם... היא נעלה נעלי ספורט לבנות אבל הכי חשוב- היו לה עיניים גדולות ומתוקות חום-ירוק, עם חיוך מושלם וכובש ומקסים.
המחשבה על לשבת לידה הגניבה לי חיוך קל לפנים, אבל בכל מקרה הייתי קצת עייף ובניתי על לישון כמה שעות, וחוץ מזה עם המזל שלי בקטע הזה, כבר היה מגיע מישהו לשבת בינינו ולהרחיק אותנו כמזרח ממערב.
הבורדינג הסתיים והפלא ופלא- זהו, אין עוד נוסעים!
בשלב הזה אני כבר מתחיל בסמול טוק- אני לא בחור ביישן ודי נהנה משיחות עם זרים על כמעט כל דבר, ואני מחסרי הטקט שישאלו גם אמריקאים שאלות חודרניות כמו שכר, משקל והאם אתה כחול או אדום (פוליטיקה...) כמובן וידאתי שהיא זורמת עם וילון פתוח.
מפה לשם, היא מספרת לי שהיא עובדת כאחות בבית חולים והיא בשלב כזה שבו היא מנסה להחליט אם להמשיך באותו מקום או לנסוע לעבוד במקום אחר. לכן היא על הטיסה.
עוד עליי- אני יכול להיות די פלרטטן, ובצורה ממש חופשית- מקסימום הצד השני יבלום אותי, אבל פה אין בלימה אלא היא לגמרי זורמת עם השיחה ומדיבורי סרק של התחלה עברנו כבר לשיחה מעניינת יותר.
עוד משהו קטן עליי- אני אוהב כפות רגליים. כן כן, משעמם ולא מקורי אבל ככה זה, וחוץ מזה עד היום אף בת זוג לא התלוננה מהיחס החם שהיא קיבלה אליהן :)
אני גם די פתוח לגבי זה, לפחות עם אנשים זרים (נשים זרות יותר נכון). ובמטוס זה בכלל נחמד- בדרך כלל אנשים מורידים נעליים ומרגישים לגמרי חופשי לגבי זה (בתקווה שהם הגיעו נקיים לטיסה...) ודי חיכיתי לשלב הזה שבו היא תגיד שהיא הלכה ועמדה על הרגליים הרבה היום, ולכן הן ממש כאובות (הן תמיד אומרות את זה באיזשהו שלב, או אולי אני איכשהו משדר שאפשר להגיד לי את זה)- ופה, אני מכניס את המשפט שאני זורק פה את עצמי למים לגביו- וזה הולך ככה- here- I'll massage them for you, I give the best foot massages- והכי חשוב שהחיוך שעל הפנים שלי לא יהיה קריפי או מלחיץ, אלא סופר טבעי וזורם- וזו ממש מלאכת מחשבת!
ואז כמובן מגיעה ה"התלבטות" שלה של כן/לא/כדאי לי ואז היא אומרת- ok, you'd better not disappoint me עם חיוך מקסים על שפתיה.
הרגשתי לגמרי בעננים מהעובדה שהיפיפיה הזאת הולכת עכשיו להפקיד את כפות רגלייה בידי, ולתת לקסם שלי לפעול עליה עוד יותר.
לכאורה הכל נשמע פשוט ובנאלי, אבל זה דורש הרבה עבודה וכריזמטיות ותכנון מדוקדק של הניואנסים הנכונים :-)
וככה לאורך רובה של הטיסה, כף אחר כף לסירוגין, עברה אצלי בידיים ועיסיתי אותן במסירות עצומה- אין לתאר כמה נהניתי מכפות הרגליים הנהדרות שלה, שמבחינתי היו מושלמות בכל קנה מידה, אם זה בגודל ובצורה, ברכות שלהן ובצורה שבה היא הגיבה בהנאה למגע.
זה לא סיפור של סקס מטורף בשירותים של המטוס עם הדיילת, אבל לגבי ההמשך? אולי המשך יבוא...