עולם מוזר ומעניין

כאחד שחובב סטטיסטיקות (במיוחד כאלה שאינן מבוססות 😉) שמתי לב לתופעה שמשמחת אותי מאד – הרבה יותר פרופילים שיצא לי לקרוא, הם של אנשים/נשים שהם גם שולטים וגם נשלטים, או מתחלפים או כל וריאציה שתרצו. כלומר- לא רק זה או רק זה באופן מוחלט.

ככה יצא *לי* לראות בכל אופן ( אולי זו בכלל תופעה שמתרחשת כשמה שמחפשים פתאום מוצאים בכל מקום, או מה שחושבים עליו הרבה פתאום "מופיע" הרבה כמו המצב הזה שקניתם איזו חולצה מגניבה מ"ההוא עם החולצות" וחשבתם שאתם סופר מקוריים, אך פתאום אתם רואים אותה בכל פינה. (תגגלו, זו חנות סופר חמודה בירושלים)

הסיבה שזה משמח אותי, היא כי עם השנים, וככל שהתנסיתי יותר וטעמתי יותר, הבנתי וגיליתי שאני לא רק זה או רק זה. השליטה מהנה עבורי רק כשזה מגיע עם כימיה מתאימה, ואובדן השליטה מתאים לי באותה המידה עם הכימיה הנכונה.

ועכשיו זה השלב שקצת קשה לי להסביר אותו, בעיקר כי לעניות דעתי יש פה חשיבה קצת (וזה בלשון המעטה) צרה על עולם הבדסמ, וניכוס יתר שלו על ידי המיין-סטרים. יסלחו לי נשות ואנשי המיין-סטרים 😊

התחלתי את התעניינותי בעולם הזה כשולט. זו היתה הנטייה שלי וזו היתה המשיכה שלי. ככל שבגרתי וחוויתי, ניסיתי עם הנשים הנכונות גם את הצד השני. כלומר- התחלתי להתחלף כשזה היה מתאים. (מתאים הכוונה שהיה רצון מהצד השני לשלוט, או שפשוט פגשתי שולטת (סוגריים בתוך סוגריים- לא שולטת בקטע של מלכה, אלא מישהי שמצאה חן בעיניי בלי שום קשר לבדסמ וככה התגלה שהיא באופי/בנטייה שלה..) )

החוויות שלי מורכבות מהמון רבדים וראיתי בהם ממילא הרבה יותר משליטה ונִשְׁלָטוּת (אפשר לכתוב את זה ככה?) אלא חוויה הדדית שמשרתת את הנאת הזוג הרלוונטי, וזהו. ככה זה אצלי.

עכשיו- האם זה סותר את היותי כריזטמי ובעל ביטחון עצמי גבוה אם אני נותן למישהי לקשור אותי או להספינק לי (המצאתי שוב פועל, לא?) או כל דבר כזה או אחר? ברור שלדעתי זה ממש לא סותר. לא רק שזה לא סותר אלא אדרבא, לא מעט מהנשלטים/ות דווקא מגיעים ממעמד כזה בחיים שהם בעלי שליטה מאד חזקה במשהו, ולכן מחפשים שמישהו אחר ייקח אותה מהם לקצת.

ומנגד, אם אני שולט במישהי ובא לי לנשק לה את כפות הרגליים (אגב, לדעתי זה נושא שדובר עליו המון פה באתר) זה הופך אותי לפחות שולט? ברור שהתשובה שלי היא לא. (כפות רגליים הן רק דוגמא, אפשר להוסיף כל אלמנט אחר שמצטייר כמשהו ששייך לנשלטים)

גם אני קצת התבלבלתי מכל המלל שכתבתי לעיל, אבל אני מניח שכל מה שאני רוצה להגיד זה, שאני חווה את מה שהנפש שלי ושל הפרטנרית שלי מחפשות לחוות ביחד, מבלי להגדיר את זה תחת הגדרה או קטגוריה נורא ספציפית שממילא נקבעה על ידי בני אנוש עם שיקול דעת בדיוק כמו שלי. כלומר- אז מה אם יש "הגדרה"- למי אכפת. ממילא לא כל שולט יתאים לכל נשלטת וכיוצא בזאת בכל אלפי הדוגמאות האפשריות בתחומי החיים.

אז, לחיי אלו שמסוגלים להיות צבעוניים יותר 😊

כל האמור לעיל, אינו נוגד או סותר את חייהם של אלו שהם רק ככה או רק ככה- אדרבא, תהיו כאלה הכי טובים שאתם יכולים כל עוד זה עושה לכם ולמי שאיתכן- רק טוב.

לשון זכר תופס גם לנקבה וכו', לא לעייף ולהתעייף מזה בבקשה 😊

נ.ב

מי שזכה לחוות קשר עמוק ורציני ומתמשך, יודע להגיד שממילא הגבולות הללו (לפעמים כמעט ו-) אינם קיימים כשצריך להתמודד  עם החיים עצמם, מחוץ לחדר המיטות. אבל כמובן, שוב, אני מעיד על עצמי, לא אמרתי שאני יודע הכל על כולם.

נ.ב אחרון ודי

אני מכניס לא מעט "ריגשונים" למלל שלי כי אחרת הוא עלול להצטייר כשטחי מבחינה רגשית. יום אחד ימצאו לזה פיתרון (וזה כנראה יהיה לחזור לשנות האבן ולהיות שוב מסוגלים לדבר אחד עם השני בתחנת האוטובוס)

אני אוהב סטטיסטיקות (בצורה נורמלית, אם אפשר לומר...) וסיקרן אותי פה משהו-

ראיתי כבר בכמה הזדמנויות שאנשים כותבים שמאתגר להם לייצר פה אינטראקציה (לאו דווקא היכרות לצורך סשן או מפגש, אבל גם), או יותר נכון בעיקר גברים שכתבו כך.

אמרתי לעצמי שהרי כדי לייצר אינטראקציה פה באתר צריך כלי מתאים, והלא הכלי שיש פה הוא או הצ'אט (שאגב, אני רחוק מלהבין מה לעז*** הולך שם...) או הודעות פרטיות (שכידוע פתוחות רק למנויים), אז בדקתי בדיקה מהירה ופשוטה- 

חיפשתי ב"חברים" נשים וגברים לפי סדר הגעה אחרון לאתר (כלומר ההרשמה הכי חדשה ואחורה)

בדקתי בשלושת העמודים הראשונים-

מתוך הנשים רק ל-3 יש מנוי, ומתוך הגברים ל-18 יש מנוי!!! יחס של 1:6 שזה חתיכת הפרש מטורף לדעתי.

אפשר להסיק מזה מלא מסקנות האמת, וזה סופר מעניין.

אבל דבר אחד בטוח- הבנתי מהזמן הקצר שלי פה, שעל כל אישה יש פה כנראה תחרות פסיכית מה שכנראה גורם לה להיות תחת מתקפה בלתי פוסקת של הודעות מצד גברים, ולכן overwhelmedness  מטורף, או סתם היכולת לקחת את הדברים באיזי ולבחור לאט ובנחת.

לא פייר? כנראה שלשני הצדדים זה מייצר התבאסות כזו או אחרת, אבל בכל מקרה- זה המצב :)

אז בהצלחה לכם המנסים לייצר אינטראקציה!

עוד פוסט רציונלי לחלוטין..

אולי יום אחד גם אתחיל לכתוב כאן יצירות מעניינות יותר, אבל עד אז-

המוני פעמים יוצא לי לקרוא בחדשות צורה כזו או אחרת של שני עניינים מסוימים- 

כשיש תאונת דרכים, למשל עם משאית- כתוב משהו כזה- המשאית התהפכה, המשאית נכנסה ב, המשאית פה והמשאית שם- מה, הכתבים חיים שם בעולם של "היי בימבה" שלכלי הרכב יש נפש ורצון? רבאק- למה לקחת מהנהג את האחריות הלגמרי אנושית שלו- נהג המשאית התהפך, נהג המשאית נכנס ב, נהג המשאית לא עצר באדום וכן הלאה (אגב, זו גם יכולה להיות נהגת, כן? שיוויון זה דבר חשוב). כמה שהתקשורת הפכה רדודה, ובצורה מאד אירונית, דווקא בעולם התקשורת שלכאורה לכל מילה אמור להיות משקל גבוה יותר, דווקא שם מפספסים ומרדדים את השיח.

העניין השני דומה אך שונה-

"בכיר" בארגון פשע. "בכיר" בארגון טרור.

כאילו שזו מחמאה, כאילו שזה דבר טוב וחיובי שכל ילד שואף אליו.

הנה עצה לכם מכורי ה-PC השיקרי- 

השתמשו במילים כמו- פושע נתעב. טרוריסט או מחבל נתעב. עבריין שפל. וכן הלאה וכן הלאה.

אלו ההגדרות הנכונות של אנשים רעים ושפלים.

דבר משמח לסיום הפוסט המדכא שלי-

הארץ יפיפיה בטירוף עכשיו! הכל פורח ירוק וזורם- לכו לטייל!! :-)

בטח גם לכם יש את הסיפורים האלו, של היכרות חדשה ככה פתאום ב"אמצע החיים", איזו בחורה חמודה שדיברתם איתה (ולה, בחור חמוד שהיא דיברה איתו) וזרם לכם והחלפתם מספרים... אבל אז זה נתקע...לא ברור אפילו למה.

בכל מקרה יש לי כמה סיפורים כאלו, ונזכרתי באיזו פעם שהלכתי לכותל לביקור, וראיתי ושמעתי מרחוק איזו התרחשות, וכשהתקרבתי קלטתי שאהוד בנאי עורך הופעה פרטית לאיזה 50 אנשים, והצלחתי להכניס את עצמי לשם. 

תוך כדי שאני עומד ונהנה, שמתי לב לפתע שעומדת מולי בחורה ממש חמודה ונאה, שעמדה לבד, והחלטתי שאני מתחיל איתה.

אני לא בחור ביישן אבל היה בזה משהו מרגש שממש גרם ללב שלי לדפוק לפני שניגשתי אליה, ככה out of the blue. בכל זאת, יש משהו בלהתחיל עם בחורה (לא משנה אם אתה לוחם ללא חת, טייס קמיקזה או גלידאטור- להתחיל עם מישהי היא משימה שתמיד תגרום לך לחשש מסוים- זה לאו דווקא התשובה שלה, אלא אולי זה שאתה שם את עצמך פגיע מול מישהי שאתה כנראה לא באמת מכיר, ואולי תביך את עצמך, וזה בערך זהו, כלומר- זה ממש לא כזה ביג דיל, ועדיין...

בכל מקרה, ניגשתי לדבר איתה בצורה מאד לא ישירה, קצת על ההופעה, על מה קורה פה (בכל זאת- הופעה פרטית של אהוד בנאי ליד הכותל...מעלה שאלות)

וככה עוברות להן הדקות, ואני עוד לא ניגש לנקודה.

הכי קל זה ללכת סביב סביב בתקווה שיקרה נס והמסר יעבור ממך אליה בצורה טלפתית ותשוגרו יחדיו לבית קפה סמוך.

ממש בתום ההופעה כשאנשים כבר התחילו ללכת עשיתי את הצעד הזה שמעביר אותך אל מעבר לנקודת האל-חזור- המשפט הזה שברגע שהוצאת אותו מהפה אין לקחת אותו חזרה, וביקשתי ממנה את מספר הטלפון שלה.

לצהלת ליבי היא כמובן הביאה לי את המספר ולא היה מאושר וגאה ממני- זו תחושה ממש עילאית להשיג מספר אחרי שיחה אקראית אך רציונלית שלא תחת השפעת אלכוהול או מיסוך עשן ורעש כבד של מועדון-

בהופעה של אהוד בנאי. כאילו, זה לא שתיזזנו לצלילי הילד בן 30 תוך הורדת חולצה.

בקיצור- אני לא ממש זוכר מה קרה עם זה הלאה, אני רק יודע ששם זה התחיל ושם זה הסתיים.

אבל זה זיכרון מתוק :)

מסכות:

יש כמה דברים נפלאים שהמסכות הביאו איתן- בפער יש פחות צינונים מבאסים, שפעות וכל שאר ענייני החורף הפחות מהנים,הפריוילגיה לאכול שום ובצל באופן חופשי, או ליהנות מפטרוזיליה טרייה מבלי לחשוש שתראה כמו איזה בוראט, ואחד הדברים שאישית אני הכי מעריך, זה שסופסוף נותני השירות בעולם המזון שומרים לנו קצת יותר על האוכל הממילא לא בריא שאני מדי פעם קונה- יחסית נטול חיידקים ווירוסים. עטיית מסיכה שחוסמת את הפה מלנשום לי על החומוס והטחינה של הפלאפל הקרוב אליי, כפפות שמונעות מידיים חשופות להניח לי את הסלמון על הטוסט, ועוד ועוד.

אלא מה? בישראל כמו בישראל -כי אנחנו הכי מיוחדים-  ברור שזה לא נוח לעבוד עם זה כל היום, וברור שהכפפות לא באמת מוחלפות בין נגיעה בכרטיס אשראי, ניגוב זיעה מהמצח (וכנראה גם גירוד הטוסיק..) והכנת אוכל, והכי ברור שמה שהכי צריך להיות מכוסה על ידי מסכה בסופו של דבר- זה הסנטר. הרי ידוע שהסנטר הוא זה שאחראי על העברת ווירוסים וחיידקים בין אנשים. בדוק. 

ערפל:

נהיגה בערפל יכולה להיות ממש מגניבה אם אתה (או את, אל תתקטננו) לבד על הכביש באיסלנד, וסביר שלא תפגוש אף אחד בחמש השעות הקרובות שלך על הכביש. אבל כשאתה נוהג בארץ זה כבר סיפור אחר. בכל מקרה, כדי לעזור לנו, בדיוק לשם כך התקינו לנו ברכב 4 אורות מהבהבים, כדי שכולם יוכלו לראות אותנו מקדימה ומאחור.

אבל בעצם רגע- לא יכול להיות שזו המטרה שלהם, הרי ערפל זה בעצם ענן שמכיל המון מים והוא נמוך ובול בפרצוף, והרי ידוע (היגיון בסיסי, לא מדע טילים) שאלומת אור מתפזרת באופן מפוזר יותר כשהיא מכוונת כלפי אוויר עם מים (קרי-ערפל), אז בעצם זה סתם מסנוור ומפריע?! לא...אנחנו יודעים הכי טוב. סתם יש אורות ערפל מיוחדים שאין לנו כוח להפעיל אותם כי זה מסובך יותר. הכפתור עם המשולש האדום עליו נראה הרבה יותר שווה. 

ובאמת עצה ידידותית- אורות מהבהבים, במיוחד בערפל לילי- סתם מסנוורים. יש אור(ות) ערפל, במיוחד מאחורה שעושים את העבודה ממש מצוין. מבטיח. לכן לכולם יש לכל הפחות אור ערפל אחורי. מקדימה פנסי הרכב נראים היטב וממילא רובם המוחלט של הכבישים בארץ אינם של נתיב אחד לשני הכיוונים. בואו, אנחנו לא רומניה.

נהגו בזהירות ובאחריות.

ובגלל שאני רוצה לסיים במשהו כיפי:

היום ראיתי קשת כפולה וזה היה מדהים בטירוף, וגם הזכיר לי את הסרטון המשעשע הזה-

אני לא באמת מתלונן הרבה, אל תתבאסו עליי בבקשה :-)

אחלה לילה, ואחלה שלג למי שזה רלוונטי בשבילו!

אתמול גיליתי שהשיר הנפלא הזה של The Police (או סטינג..) נכתב בכלל על תופעת הסטוקריות! (stalker)

כשחושבים על המילים קצת מעבר זה בהחלט נשמע הגיוני, אבל אותי זה סופר הפתיע. 

בכל מקרה, ניסיתי לחפש איפה זה נאמר ממש, ומצאתי ראיון איתו ביוטיוב שבו המראיין, על פניו, שואל אותו אם זה נכון, והוא אומר דברים כמו אובססיה, מרושעות וכפיה, ובכל זאת אין לו ממש תשובה ישירה (זה גם לא בדיוק ראיון של שאלה תשובה- צריך לראות כדי להבין...) אבל בכל מקרה סטינג עונה שהשיר הוא מה שהוא עושה לך אינדיבידואלית, ואני חושב שזו התשובה הכי טובה שאפשר לתת על שאלה כזו- שמעת שיר, התחברת למילים, קח את זה לאן שאתה רוצה. 

זה יפה בעיניי.

יכולים לדלג לדקה ה-2:50 כדי להגיע לקטע הרלוונטי.

התחלתי לראות את "המשרד" שזו סידרה פשוט נהדרת, קומית ומתוחכמת להפליא, ובהחלט מעמידה אותי במצבים לא נוחים בשם הקרינג'יות. 

מעניין, שהיא מאתגרת בצורה אלגנטית כל מיני מציאויות, ובמקרה הזה היא מתעמתת עם המציאות שבה העולם הפרוגרסיבי מנסה בכוח לטשטש ולהכחיד הבדלים ביולוגיים/נפשיים/אנושיים/פיזיולוגיים ועוד ועוד בין גברים לנשים, ואחת הדוגמאות שם הפילה אותי לרצפה מרוב צחוק- 

יועץ הנקה.

גבר, יועץ הנקה.

רק לחשוב על התגובה של אישה שזה עתה ילדה, שגבר מעז לייעץ לה (ולא בקטע מדעי, לא בקטע רפואי/תרופתי וכיוצ"ב) על איך להניק במובנים מכניים נשיים- לא מקנא באחד כזה :-) 

(אני גם לא אבין למה שגבר ירצה לעשות את זה, אבל זה כבר סיפור פרוגרסיבי אחר...)

היתה לי שיננית, שהיתה אחת הסיבות שבגינן חזרתי לאותה מרפאה שוב ושוב, גם אם היא ספציפית לא היתה זו שטיפלה בי.

בחורה מתוקה ועדינה, עור בהיר ושיער שחור ארוך וחלק, עם חיוך נוצץ כמובן, רזה ויחסית גבוהה.

בפעם הראשונה שהיא טיפלה בי, בכלל לא חשבתי על משהו מעבר לטיפול עצמו. אבל בפעמים שלאחר מכן שמתי לב שהיא מוצאת חן בעיניי יותר ויותר, ואף היה בינינו פלירטוט עדין וכמעט לא מורגש.

וגם היתה הפעם הזאת בקיץ שהגעתי והיא היתה עם כפכפים וזה היה, איך לא- כמו קסם שפעל עליי והחלטתי שאני עושה עם זה משהו.

בכלל, להתחיל עם מישהי שמטפלת בך בתור מקצוע רפואי כלשהו, זה דבר מרגש ומעניין, ולא מובן מאליו בכלל, ואולי אפילו בעייתי מבחינה חוקית, אבל מילא, לא היה אכפת לי כל כך אלא רציתי להשיג את המספר שלה.

מפה לשם, דווקא הפייסבוק היה זה שעזר לי וכתבתי לה הודעה.

אני אקצר לכם שהתחושות היו הדדיות והדרך משם לדייט היתה קצרצרה מאד :-)

יש את השלב הזה (בחיים האמיתיים), שעד אליו לא הרשיתי לעצמי כל כך לפנטז או לחשוב עליה יותר מדי, זה היה בעיקר פנטזיה רחוקה על השיננית היפה שמדי פעם היה לי כיף לחלום עליה, פשוט כי זה עדיין לא היה מציאותי, אבל אחרי שקבענו, כאילו פתאום קלטתי כמה סקסית בטירוף היא, וכמה אני רוצה אותה.

בכל מקרה, אספתי אותה עם הרכב שלי, והיה לילה חורפי קריר במיוחד, ונסענו לאיזה בית קפה משמים. היא לבשה סריג שחור מתחת למעיל עור, ג'ינס כהים ומגפיים שחורים. ביגוד שמאד הסתיר וטישטש את העדינות שלה. אחרי הבילוי חזרנו לרכב שלי, ואני סופר מקצר פה כי לא התכוונתי לכתוב סיפור דייט משעמם ובנאלי, אבל כשהגענו לרכב התחיל לרדת גשם מטורף, ושנינו היינו חרמנים בטירוף- והנה מגיע החלק המעניין- התאווה בינינו היתה כל כך חזקה, שהעמדתי את הרכב ברחוב קרוב וצדדי, ופשוט הסתערנו אחד על השנייה בטירוף ובתשוקה, קורעים את הבגדים ומתחרמנים בלהט עד שאשכרה עלו אדים מתוככי הרכב על החלונות.

למרות שהיא היתה גבוהה יחסית, היא היתה רזה עם גוף קטן וגמיש, רגליים ארוכות וסקסיות בטירוף (עם כפות רגליים מושלמות...), ושילוב של עדינות ותשוקה לוהטים להחריד. 

היה מאתגר, לא אשקר- היה לי רכב קטן יחסית, והכסאות לא שיתפו פעולה עד הסוף, אבל למרות הכאוס הזה, הגופים שלנו הצליחו לממש את התשוקות שלהם אחד לשני, וזה היה לילה משכר ולוהט. 

שומע שיחה בין רופא לבת לא הכי חדה של מטופלת - 

- "אילו תרופות אמא לוקחת?" 

- "איך קוראים לזה...אסטרואידים!" 

רואה איך הרופא נאבק חזק בלשמור על ארשת פנים רצינית, ותוהה אם מישהו בעלי אקספרס כבר מצא דרך להתפרנס ממכירת אבק של אסטרואידים (או מטאוריטים למען הדיוק...)

בת זוג מהעבר - נקרא לה דנה, בחורה יפיפיה ומתוקה, נראית בלתי מזיקה עם חיוך שובב ושיער חלק ארוך וכהה, עבדה כנציגה בחברת תרופות כלשהי, מה שנקרא תועמלנית (מלשון תעמולה, מה שתמיד שיעשע אותי כי זה נקשר אצלי לתעמולה מסוג אחר) בכל מקרה היא היתה גוררת אחריה מזוודת טרולי שחורה ולבושה במיטב מחלציה- חולצה לבנה מוקפדת ומכופתרת ולפעמים גם עניבה של דיילות אוויר (מוטיב הטיסה חוזר אצלי) חצאית אפורה עם פסים בלתי נראים, צמודה שרק מגרדת את הברכיים מלמעלה, ונעלי עקב שחורות וסגורות, ובחורף אותו הדבר פחות או יותר רק עם גרביונים.

דנה ידעה שאני וכפות רגליים יפות הולכים טוב ביחד, והיא כמובן היתה נהנית מזה מאד- חלק מתנאי הסף שלי ;)

יותר משהיא נהנתה בפועל, היא אהבה לעשות לי טיזינג אינסופי, במיוחד כשהיינו בחוץ ו/או ליד חברה נוספת. אם זה לשחק עם הנעל ולהוריד אותה בחושניות מרומזת, או כמו בסרטים שהבחורה מושיטה רגל יחפה או עם סנדל מתחת לשולחן- היה לה כישרון מעולה לעשות לי את זה ברגעים הכי לא צפויים (ובחיי שלא התרגלתי לזה וכל פעם הופתעתי מחדש). 

אחת הסיטואציות הכי מביכות היתה באיזשהו כנס שלה שהצטרפתי, וקרתה תוך כדי שתיית קפה סביר ועמידה סביב שולחן עגול גבוה אך קטן מדי, ככה עמדנו ליד ודיברנו עם חברות שלה לעבודה, שגם הן בתורן לבשו בגדים דומים שבהחלט מוציאים שם טוב לעסק הזה, לפחות מהבחינה הזאת.

בערמומיותה, היא קרצה לי והתחילה שיחה שלמה על נעליים וגרמה לחילופי נעלי עקב ומדידות שלהן ממש לידי, ביודעה שזה בהחלט ידליק אותי. אחרי שהן סיימו עם זה ואני עומד שם מבולבל עם דופק מהיר, היא חלצה נעל והושיטה את כף הרגל שלה לעבר פנים השוק שלי והתחילה להזיז את הקשת שלה בתנועות איטיות מעלה ומטה, אמנם היינו נסתרים לכאורה מהחברות שלה בזכות השולחן, אבל זה בהחלט בלט לפחות מאחור. כמובן גם הבהונות שלה שיתפו פעולה, והגרביון הדק שהיא גרבה באותו היום הרגיש מאד נעים וסך הכל זה היה נורא אמיץ מצידי להמשיך לדבר כאילו כלום. המכנס שלי נהיה צפוף פתאום מקדימה, והמחשבה על חולצה בתוך המכנסיים גרמה לי לחרטה רגעית עם לקח לעתיד.

לא סיפרתי עדיין אבל לדנה היתה חולשה מסוימת לדיגדוגים- היא היתה מאד רגישה וקרב דיגדוגים היה לא אחת חלק מהפור פליי שלנו. אני נהניתי לדגדג אותה כי קולות הצחוק המתגלגל שלה ותנועות הגוף שיצאו ממנה היו סקסיים בטירוף, והיה נורא קל לדגדג אותה בכל מקום שאליו הגעתי, והכי מגניב שזה חירמן אותה בטירוף והיא סיימה רטובה כל קרב כזה, שמיד כמובן הסתיים בסקס סוער ונוטף.

העובדה שהיא היתה מאד רגישה בכפות הרגליים הפכה את השילוב של שנינו למנצח - אם היא לא היתה זורקת אותי על המיטה ומדגדגת אותי במחשבה שאחזיר, מספיק היה למצוץ לה את אחת הבהונות ולהוסיף איזה ליקוק בכף הרגל עצמה וזה כבר היה ממשיך לבד.

תוך כדי השיחה עם החברות שלה, שלפתי את הפלאפון שלי וכתבתי לה הודעה-

"קחי בחשבון שהטיזינג שהתחלת הולך להסתיים בקשירה שלך על המיטה, וזה הולך להיות מצחיק בטירוף" ושמתי בסוף את האמוטיקון של השדון הסגול עם החיוך הממזרי ושלחתי.

הסתכלתי עליה קוראת את ההודעה שנייה אחרי זה.

הסומק שעלה לה על הפנים גרם לי לאושר עילאי, ולכל הפחות זה עשה קצת instant payback.