בטח גם לכם יש את הסיפורים האלו, של היכרות חדשה ככה פתאום ב"אמצע החיים", איזו בחורה חמודה שדיברתם איתה (ולה, בחור חמוד שהיא דיברה איתו) וזרם לכם והחלפתם מספרים... אבל אז זה נתקע...לא ברור אפילו למה.
בכל מקרה יש לי כמה סיפורים כאלו, ונזכרתי באיזו פעם שהלכתי לכותל לביקור, וראיתי ושמעתי מרחוק איזו התרחשות, וכשהתקרבתי קלטתי שאהוד בנאי עורך הופעה פרטית לאיזה 50 אנשים, והצלחתי להכניס את עצמי לשם.
תוך כדי שאני עומד ונהנה, שמתי לב לפתע שעומדת מולי בחורה ממש חמודה ונאה, שעמדה לבד, והחלטתי שאני מתחיל איתה.
אני לא בחור ביישן אבל היה בזה משהו מרגש שממש גרם ללב שלי לדפוק לפני שניגשתי אליה, ככה out of the blue. בכל זאת, יש משהו בלהתחיל עם בחורה (לא משנה אם אתה לוחם ללא חת, טייס קמיקזה או גלידאטור- להתחיל עם מישהי היא משימה שתמיד תגרום לך לחשש מסוים- זה לאו דווקא התשובה שלה, אלא אולי זה שאתה שם את עצמך פגיע מול מישהי שאתה כנראה לא באמת מכיר, ואולי תביך את עצמך, וזה בערך זהו, כלומר- זה ממש לא כזה ביג דיל, ועדיין...
בכל מקרה, ניגשתי לדבר איתה בצורה מאד לא ישירה, קצת על ההופעה, על מה קורה פה (בכל זאת- הופעה פרטית של אהוד בנאי ליד הכותל...מעלה שאלות)
וככה עוברות להן הדקות, ואני עוד לא ניגש לנקודה.
הכי קל זה ללכת סביב סביב בתקווה שיקרה נס והמסר יעבור ממך אליה בצורה טלפתית ותשוגרו יחדיו לבית קפה סמוך.
ממש בתום ההופעה כשאנשים כבר התחילו ללכת עשיתי את הצעד הזה שמעביר אותך אל מעבר לנקודת האל-חזור- המשפט הזה שברגע שהוצאת אותו מהפה אין לקחת אותו חזרה, וביקשתי ממנה את מספר הטלפון שלה.
לצהלת ליבי היא כמובן הביאה לי את המספר ולא היה מאושר וגאה ממני- זו תחושה ממש עילאית להשיג מספר אחרי שיחה אקראית אך רציונלית שלא תחת השפעת אלכוהול או מיסוך עשן ורעש כבד של מועדון-
בהופעה של אהוד בנאי. כאילו, זה לא שתיזזנו לצלילי הילד בן 30 תוך הורדת חולצה.
בקיצור- אני לא ממש זוכר מה קרה עם זה הלאה, אני רק יודע ששם זה התחיל ושם זה הסתיים.
אבל זה זיכרון מתוק :)