סקיצות מחיים דיספונקציונליים

והיא מיששה אותי מכול החורים, מיששה את השחלות. ואני שכבתי שמה חסרת אונים.
מנסה להבין למה שוב ושוב חוזרים לי הכאבים.
אני חושבת שיש לך ציסטה מימין על השחלה. נזמין לך אולטראסאונד.
זה היה יום לפני יום ההולדת שלי.
וביום ההולדת שלי אמי המרשעת התקשרה חצי שעה לפני תחילתו, חצי שעה לפני חצות להיות הראשונה לאחל מזל טוב. סיפרתי לה על הציסטה. היא אמרה- גם לי הייתה ציסטה בשחלה. ציסטה דרמואידית שגדלה וגדלה.
ובסוף הוציאו אותה בניתוח.
זה כי לא היית עוד אף פעם בהריון היא מוסיפה.
אני ממליצה לך להכנס להריון
ממי?
מבעלך לשעבר. נועדתם זה לזו. לא תוכלי לברוח מהגורל.
ואני רוצה להגיד לה- יא סתומה, הוא היה רע אלי. בקושי התנתקתי ממנו, בקושי התחלתי מחדש ואני לבד. כול כך לבד. בקושי אני מרימה את עצמי כול בוקר מהמיטה. את חושבת שלא רציתי להיות נשואה ומאושרת? ושמנה ובהריון?
אבל אני לא רוצה להתחיל עוד מריבה. היא לא תתמוך בהחלטות שלי אף פעם.
היא מספרת לי על חברה טובה שנפטרה מסרטן לפני יומיים. תודה אמא. לא יכולת לחכות עם הבשורות האלה?
ואני מנתקת ת'שיחה בתירוץ שאני צריכה ללכת. היא לא מרוצה אבל שתקפוץ לי.
היא יודעת שהיא על חבל דק. אם היא תגזים אני שוב לא אדבר איתה חודש. רק ככה היא לומדת לסתום ת'פה. אמרתי לאבא שימסור לה שתחסוך את הכסף של הטלפונים אלי לבית אבות טוב.
ואני חושבת אלוהים, שנים שהיא גידלה ת'ציסטה המפלצתית הזאת, מסוג הציסטות שמורכבות מחלקים של בן אדם. משומן, שיער, שיניים ועצמות.
כן ראיתי איך זה נראה. חיפשתי באינטרנט תמונות.
ואולי גם אני מגדלת ציסטה כזאת. מפלצתית. על השחלה שלי. בלי ידיעתי, בלי רצוני אולי צומחת בתוכי המפלצת הזאת. אולי בגלל זה יש לי שם שוב ושוב כאבים.
ואני רוצה לבכות. זה כמו שמן רותח על הפצעים שלי.
רציתי לגדל בן אדם קטן, תינוק מתוק מושלם בתוכי. עם עיניים חומות גדולות.
זה מה שרציתי.
למי אכפת מה רציתי.
איזה יום הולדת עצוב.
ואתה לא התקשרת.