*התשובה היא כן, חייב להיות להיות לו גבול.*
תמיד אומרים עליי שאני שיש לי לב טוב (ובעבר אפילו טוב מידיי), והאמת יצא לי לתהות על זה הרבה, אומנם אני אוהב להיות בצד השולט ואני יכול להיות מאוד אכזרי ויצירתי, אבל תמיד הלב שלי קשוב.
ותכלס יש חוויה שעברתי שמאוד עיצבה אותי, וגרמה לי לדעת מתי לרסן את הלב, ולהקשיב למוח קודם כל, כי הלב יכול להסתנוור בקלות יותר.
ותמיד לפניי החג אני נזכר בזה וליבי נחמץ מכאב.
(בכל מקרה אין מדובר על חוויה בדסמית, זה יותר פריקה, ועל הזין שלי מי שחושב שזה שאתה שולט אסור לך לפרוק)
אזהרה! יכול להיות שמה שאכתוב יפעיל טריגר אצל חלקכם.ן
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
באמצע השירות הצבאי שלי הכרתי נערה מהממת היא הייתה בסוף יב',
התכתבנו מספר ימים, דיברנו בטלפון ובאמת הרגיש מושלם,
והפעם הראשונה שנפגשנו הייתה כשהייתי בדרך חזור מהבסיס כי ממש רצינו להתראות, ופעם הבאה הייתה מתוכננת לרגילה של החג.
אחריי שבוע יצאתי הביתה לחג, וקבענו להיפגש למחרת החג ברגילה ובכללי לנצל את השבוע הזה.
בערב החג דיברתי איתה היא סיפרה לי שהיא הולכת להיפגש עם "ידיד" (שהסתבר מדובר בבן של זונה) לקנות משהו ועוד שעה תדבר איתי...
אחריי ארבע שעות, סמוך לכניסת החג היא מתקשרת אליי והיא הייתה נשמעת מעט שבורה/עייפה (לא ידעתי עוד...), היא התנצלה שהיא לא ענתה אמרה שהיה לה יום עמוס קיבלתי את זה בהבנה (בכל זאת גם ערב חג) איחלנו חג שמח אחד לשניה וסיכמנו שנדבר בצאת החג.
החג יצא, כמובן ניסיתי להתקשר פעם פעמיים, לא היה גם מענה להודעות שלי, רשמתי לה שאני דואג לה ואשמח לדעת שהכל בסדר... באיזור השעה 00:00 אני מקבל ממנה טלפון, ושומע שתיקה...
אני שואל אותה לשלומה ופתאום פרץ של בכי מהצד השני של הקו.
(עולות לי דמעות בעניים כשאני נזכר בזה ומשחזר, אם זה היה דף הוא היה נרטב עכשיו)
ניסיתי להרגיע אותה ולברר מה קרה, ובערך חמש דקות עד שהיא נרגע ואז היא אומרת לי מתנצלת שלא עניתי לך (שתיקה ובכי חרישי), אמרתי לה שהכל בסדר ואני מעוניין לדעת מה קרה, ואז היא אמרה לי תישבע שלא תספר לאף אחד! גם לא לאמא שלי, ואל תלך למשטרה!
אני באותו רגע נדלקה לי נורה אדומה ולחצתי על ההקלטה של השיחה.
ובמקביל אמרתי לה שאני לא אספר לאף אחד, ושאני פה מקשיב לה.
והיא בתגובה נכון ביום שישי אמרתי לך שאני הולכת עם X, הוא אנס אותי.
אני בתגובה נפלט לי בצרחה של זעזוע "מה?!"
היא ישר בטח אתה לא מאמין, ישר הרגעתי אותה, ואמרתי לה שהמה הזה בגלל הזעזוע שאני חש, ואם מרגישה בנוח מוזמנת לשתף.
ואז היא נכנסה לשתף של דיבור וסיפרה לי הכל לפרטיי פרטים,
כשמדיי פעם היא עוצרת לבכות ואני עוצר אותה מידיי פעם בשביל לשים מיוט לבכות בעצמי, וחוזר לשיחה כשאני משדר חוסן.
הבן זונה שיכנע אותה לעלות אליו הביתה לאסוף משהו הוא היה עם עוד שניי חברים, היא עלתה כי היא מכירה אותו שנים, ואת החברים שלו ככה ככה, וכשהם עלו אליו לבית, אחריי כמה דקות אחד מהם תפס לה מאחורה את הידיים השני את הרגליים ומובן מה השלישי עשה ככה ברוטציה, כשנילוו לזה עוד אקטים בצורה הכי חולנית שיש*, וכל הזמן הזה אחד מהם תופס לה את הידיים מאחוריי הגב (בדיעבד התברר שהם השאירו לה גם על הגוף צלקת פיזית)
והיא כל הזמן הזה הייתה קפואה על הספא, עד עזבו לה את הידיים, ובאותו שניה היא פשוט לקחה את התיק שלה וטסה החוצה מהדירה...
וסיפרה לי על זה שכל החג היא הייתה קפואה וכו'
יום למחרת אני לקחתי חופש מהבסיס, והחלטתי שאני נוסע אליה ויהי מה,
נסעתי במיוחד אליה, היא לא רצתה שאני יבא ואמרה לי חבל שתטריח את עצמך, יש לך מה לעשות וכו'
הגעתי נפגשנו ישר התחבקנו חיבוק חם, כשאני חושב איך אני משכנע אותה ללכת לחדר 4, מפה לשם הצלחתי לשכנע אותה לנסוע לחולון,
והיא ביקשה לצרף את הבסטית שלה היא רצתה שהיא תיהיה איתה וסיפרנו לה בדרך לאן אנחנו נוסעים, והיא שתפה אותה בקטנה מה היא עברה...
בערב אחריי הבי"ח הלכנו לאכול, והיא תוך כדיי התקרבה ואמרה
אדלג פה על פרטים לא רלוונטים...
אחריי יומיים הצלחתי לשכנע אותה גם לספר ליועצת, ולהורים, היא הגישה תלונה אבל עדיין לא טופל בגלל שקשה לה רק המחשבה על העימות,
כשהגיע השלב שלה של הגיוס הפעלתי את מי שצריך כדיי שהיא תיהיה איתי בבסיס (לבקשתה) וביחידה נפרדת.
בטירונות היא חוותה את ההתקף חרדה הראשון שלה והלכה לפינה לחתוך...
וכשהיא הגיעה לבסיס שלי כמה ימים אחריי חוויתי איתה את ההתקף חרדה השני והרציני ביותר שלה, שהתפרץ כשישבנו לדבר באיזה פינה חשוכה, והיא ממש חזרה לתוך הסיטואציה, בהתחלה חשבתי היא בוכה בגלל שהקשר שלנו התערער, עד שהיא נכנסה לתנוחה עוברית והתחילה לזרוק לאוויר שמות, ולבעוט ולשתולל שיעזבו אותה.
אחריי שחטפתי קצת מכות ממנה בניסיון להגיע אליה, הצלחתי להרגיע אותה מעט, והתחלתי לקחת אותה למרפאה, למה היא הייתה על סף עילפון ובסטרס מטורף.
ואחריי זה היו עוד התקפים, פסיכולוג לשנינו (בנפרד, ואני ביקשתי בעצמי לעצמי אחריי שהמפקד שלי שכנע אותי), עליות וירידות בקשר, ובאמת עשיתי מעל ומעבר למענה,
(בשבוע הראשון שזה קרה הצלחתי איפה גר התת אדם הראשי. ונסעתי עם רכב של חברים מיחידות מובחרות שעבדו איתי ועוד רכב עם "בחורים טובים" מהשכונה, במטרה לפוצץ אותו מכות, וברגע האחרון ביטלתי שלא יטען לתקיפה או ימות חלילה וכו')
ואז תקופה של ירידה שהסתיימה כשגיליתי שהיא בגדה בי עם לא פחות ממי שהיה חבר הכי טוב שלי בבסיס.
וגיליתי עוד שהיא מקבלה בנוסף אליי ואליו עוד מישהו בעיר שבא היא גרה, ועוד דברים מגעילים מצידה (סקסטינג עם גברים אחרים, פעילות באתרים דיסקרטיים).
ובכל זאת אחריי שהבהרתי לה זוגיות לא תיהיה פה בשום פנים ואופן, ושאם מה שהיא עברה היא לא תקבל אותו היחס של פעם.
אבל כן אהיה האוזן והקשבת במידת הצורך, המשכנו לשמור על קשר חברי בזמן שהיא הייתה בסיס עד שהיא השתחררה על נפשי...
לאחר הצבא היו עוד הזדמניות, והיום ברוך ה' היא בזוגיות כבר שנתיים - שלוש עם בחור מדהים (לדבריה), שיודע מה שהיא עברה ותומך בה.
ובאמת שמח בשבילה.
ולפניי כמה שבועות קיבלתי ממנה הודעה, שאני הדבר הכי טוב שקרה לה, תמיד תיהיה לי פינה אצלה בלב, ושהיא בחיים לא תשכח מה שעשיתי למענה עוד מחמאות. (אגב היא עדיין בזוגיות היה לה צורך לדבריה להגיד לי את זה)
ויש כמה דברים שלמדתי מכך.
1.לא לתת יותר מידיי מקום לעבר, אם הצד השני לא ביקש לפרוק.
2. לא לנסות להיכנס לנעליים של הפסיכולוג, תשאירו את הדברים האלה לאנשי מקצוע.
3. לעשות הכל למען הבת הזוג, אבל לא יותר מידיי בגלל מה שהוא עבר... (במקרה שלי יש לי גם לב רחב בכללי) זה רק יחזק את תחושת הקורבן וההתקרבנות, לא יעזור להתקדם.
4. לא לפחד לדבר על מה שמפריע לכם עם הצד השני, ובטח שלא להתפשר על מה שחשוב, בגלל מה שהוא עבר.
5. וזה הדבר הכי חשוב לדעתי, לדעת לפעול גם עם המוח, ולא רק מהלב.
*ההבדל בין חולני ללא, זאת ההסכמה.