שמי הולך מלפני ומצדדי ולכן הוא העומד.

"הנה סוף סוף ביבי חזר להציל אותנו, עכשיו יוקר המחיה ירד, הפיגועים יופסקו, ונוציא מהחוק את כל הבוגדים והסוטים!" 

"בחרת?"

-כן!

"בחרת נכון?"

-אמ... כן...?

"כמה נכון בחרת??"

-🤯

ואז כששואלים אותי אם הצבעתי אמרתי "מה פתאום חס וחלילה, זה לא מנומס להצביע! 😱" 

"בטח ההורים שלך מאוד מתביישים בך, אני אפילו הייתי מתנער ממך" 

למה יותר מתאים לך גורל😉"

-אני עדיין לא רוצה לצאת איתך.

"גורל אכזר זה מה שאת"

הנה הוצאתי את זה.

במקום היחיד שבו אני אנונימי או כמעט אנונימי.... 

סה"כ אותו תפקיד, אבל המהות שונה לגמרי. 

לפני כן עבדתי בחברה קטנה שמי שמוכר את המוצר שלה (שהוא בעיקר עונה על צרכים מאוד ספציפיים) יכול למכור הכל.

השם שלהם יותר מוכר בתעשייה מאשר בקרב קהל היעד (הלקוחות), ולכן המתחרים תמיד שמחים לחטוף מהם רכישות כמוני.

הייתי סוכן מכירות מאוד מוצלח שם, גם ישבתי שם הכי הרבה שעות ולכן הייתי סוחב חצי מהפדיון בעצמי.

הם גם זרקו עלי הרבה משימות שהן הרבה מעבר לסוכן מכירות רגיל, אחד שנכנס אצלם בפעם הראשונה לענף, אבל באיזשהו שלב הרגשתי שזה לא שווה את האנרגיות.

היו שוברים לי את המילה על ימין ועל שמאל, היו באים בהרבה טענות סרק ("למה לא עשית א ב?!" - אבל עשיתי, תסתכל...), ומפילים עליל הרבה תחומי האחריות שהקשר היחיד בניכם זה קורת הגג של החברה. 

הבנתי שדברים לא הולכים להשתנות, ואם לא יעשו מהלכי יעול, הספינה תטבע, ואם כל הכבוד שיש לי למקום ולכל פועלי בו, אני עדיין לא הקפטן, גם כשביצעתי תפקידים של קפטן, לא הוגדרתי כך רשמית, לכן אין לי שום נקיפות מצפון על נטישת הספינה הטובעת. 

עברתי למתחרה מוביל, מבין המקומות הראשונים בתחום. 

כבר בראיון, עיני המראיינים ברקו. 

ראו "ילד" שהחזיק לפחות שנה אצל היצרן הכי בעייתי ויקר בתחום, שניהל גם מס' צוותים בחייו אז גם ראו את האוריינטציה המכירתית והניהולית שלי. התקבלתי. 

מרגיש מקצועי פה. הגעתי עם המון שאלות שרק בכירים וותיקים ידעו לענות. 

הבאתי תוצאות מאוד זריזות, לא האמינו שאצליח בכלל למכור משהו בחודש הראשון שלי, והרבצתי כ100k הזמנות. 

אבל הכל פה מונוטוני. חוזר על עצמו. 

במקום הקודם המצאתי מוצר מ0. לעולם לא ידעתי מראש מול מה אני עומד ומה אני הולך לייצר (מבחינת עיצוב המוצר). 

הייתי מדוייק ברמת הסקיצות, ממש הגשמתי לאנשים חלומות, וגם זול ביחס למוצרים שאני מוכר היום, וברמה הרבה יותר גבוהה, הבעיה היא בכל הטעויות שעושים עד שמספקים מוצר מוגמר. 

ועכשיו אני מקום חדש, גדול, עם משאבים, וותיק ובעל שם, ואני מרגיש שאני מוכר מוצר זבל. צעצוע בינוני, להשוות בין המוצרים יהיה כמו להשוות עגלה עם סוסה מול המרצדס הכי גדול ומפואר שיש. 

המוצר מגיע כמו שהוא בתצוגה, זה מצויין שאין עם זה טעויות בנושא הזה, אבל אז אני מגלה שברמת ההתנהלות היא כמעט דומה, ברמת השירות. 

לפחות אני לא צריך לבצע עבודות שירות לקוחות. 

המקום הקודם שלי על סף קריסה. 

הם לא ידעו לשמר את העובדים כמו שצריך. 

אני מאוד רוצה לחזור מצד אחד, אבל מצד שני השלווה שלי חזרה, אני לא רוצה להתנהל שם כמו שהיה קודם. 

אני רוצה לחזור בתנאים יותר טובים, עם יותר משקל לקול ולדעות שלי, שלא יטילו עלי אחריות לקחת החלטות שיבוטלו רק כי זה אני שקבעתי ולא "מנהל" שמגיע אם ומתי שבא לו. 

אני רוצה לחזור להציל את המקום, כמי שהכיר והבין מהר מאוד את המוצר, עזר לשדרג ולמקסם הזמנות של אחרים, ואכן הביא תוצאות. 

אני מקווה שזה יקרה בקרוב. 

ביקשתי מחברים שם שינסו לזרוק את השם שלי באוויר אבל להסביר שאני מגיע עם תנאים... 

אמרו לי שיש לי מה לחכות לטלפון... 

בנתיים אני במקום המשמים והמונוטוני שלי, מחכה ללידים וכניסות לאולם....... 

-זה קיצור של מוצא חן או נקודת חן? 

לומר 

"שכל מי שרק רואה אותה רוצה לזיין אותה"

אבל נמצא בים המלח די לבד ומשומעם, מצוייד במשפחה, בירה וויד, מי שרוצה וי/תבוא לי בטוב מוזמנים😃

שאל הלקוח  המתסבך, אז עניתי "לא, אני לא רוצה, אתה לא שם לב שכל פעם שאתה פותח ת'פה אני מוסיף עוד 2000 שקל?! אני רוצה הזמנות פשוטות וקלות, הזמנות כמו שלך מקצרות לי את החיים ולבריאות שלי יש מחיר גבוה" 

אמר לי הלקוח, אז אמרתי לו "גם המרצדס שלך מאוד יקר, למה אתה לא מתנייד עם קורקינט?"