רוצה להתנקות מזה איכשהו..
בחוץ העולם שלי מקסים, חברות אינספור, הספורט שלי.
בחוץ אני הצלחה, מישהי להיות לידה, צמוד.
אני מתביישת בפוסט הזה. אני שקר מהלך.
זה פוסט לבקש סליחה.
סליחה משתיים שלעולם לא יקראו אותו, משתיים שלעולם לא ידעו מה עוללתי לבית שלנו.
אבל הבקשת סליחה הזאת צריכה לראות אוויר, לצאת ממני.
אוליאולי מישהו יקרא את זה ויעצור.
שתי בנות יש לי לא קטנות מידי לא גדולות מידי, יפות להפליא, חכמות משאר העולם, מצחיקות ולא רק אותי, עם לב עצום כזה שפעם עוד היה לי.
נו בנות כאלו מושלמות, כמו שתבקש מכל אב או אם לתאר את ילדיו.
אבל שתי אלו שלי, מגיע להן סליחה.
פעם הייתי אמא לא רעה, לא זאת שמבשלת כל היום, ולא זאת שתמיד כל הכביסה נקיה, כן זאת שמשחקת איתן, כן זאת שמצחיקה, מבהילה, מדגדגת, כן זאת שבונה איתן פאזלים ומקריאה סיפורים, כן זאת שרוקדת איתן, כן זאת שאם מבשלים אז ביחד, מותר לקפוץ פה על הספות, מותר להכין סליים בכל מקום, מותר מלא ממתקים, מותר מלא חברים, מותר להישאר ערים עד מאוחר, כיף ללכת כל שבת לים ביחד, לבנות ארמונות לקפוץ עליהם בסוף, להכנס למים העמוקים לגלים הגדולים, לשיר שם עמוק במים חסקה חסקה, מותר מלא מקדונלדס, לא היו פה צעקות, ידענו ממש לדבר כשקשה, להבין מאיפה זה בא כשמעצבן, לא אמא למופת, אבל לגמרי אמא שכיף לחיות איתה.
קשה לסכם הורות בכמה מילים.
אבל את ההסכם הלא כתוב הזה הפרתי!
התאהבתי במישהו שהוא לא אבא שלכן, נשאבתי לתוכו והפקרתי אתכן, צעקתי עליכן שתלכו כבר לישון כשרציתי לדבר איתו, התעלמתי מכן לאורך הימים כשהייתי עסוקה איתו, בכיתי לידכן כשכאב לי וכבר לא יכולתי להתאפק, ירדתי על אבא שלכן לידכן כשהפסיק להיות החלום הישן שלי, עברתן לגור בבית פסיכי ככה ביום אחד, מבלי הכנה, בלי התראה.
הבית השמח הזה שהיה לכן הפך לשדה קרב, אני הכיתת יורים, אתן המטרות, אתן ואבא שלכן.
הגחמות שלי, התשוקות החבויות שלי, הבגידות של אבא שלי באמא שלי שחוויתי אותן מהצד, ועוד שלל תירוצים פסיכולוגים, כולם בנפרד וכאחד גרמו לי ביום אחד להיות כל מה שלא רציתי להיות.
סליחה בנות יקרות שלי, יש צעקות ומילים שאין עליהן מחילה, זכרונות של רגעים שרק רציתי שקט והשתקתי את הוויתכן הקטנה. הייתי לכן זרה גמורה, זאת שרק רוצה להיות לבד, בכל מחיר, ווואו איזה מחיר כבד שילמתי על חשבונכן אהובות קטנות שלי.
אם אוכל לכפר על השנים האלו? אם לא השארתי משקעים לעד, אם לא יצרתי עוד מפלצת כמוני, ימים יגידו.
זה פוסט סליחה בנות שלי
אני אחזור בקרוב, אחלים מהר מהכאב ואחזור מבטיחה.
מתביישת
והנה גם שיר רוצח
נושאת את הכאב הזה עלי מתוך עוד רבים אחרים.
סליחה
אמא
