לפני 7 חודשים. 3 באפריל 2024 בשעה 21:28
סיפור פנטזיה
פרק 1
"אני רוצה שתכניס אותי להיריון " אוזניי שמעו אבל המלל לא הגיע לתודעה,לא ידעתי האם זה נאמר באמת,האם אני הוזה לפני הסוף או שזה כבר הסוף וזה חלק מחלום.
אמא מתקרבת אליי שוב מקרבת אליי את שפתיה מביטה בי בעיניים פקוחות מבוהלות שמבינות שהסוף כנראה מתקרב ואני חושב לעצמי רגע לפני הנשיקה כמה שאנחנו חיים בעולם מלא מחשבות כבולות,כמה תבניות חשיבה מקובעות,כמה אנשים מבזבזים חיים שלמים לחיות על פי נורמות שהן בכלל לא מחוברים להן...אני מביט בעיניים של אמא רואה דמעה זולגת,דמעה של אהבה אני מלקק לה אותה חוזר שוב להיות מול שפתייה אנחנו מתקרבים אחד לשנייה ומתנשקים הפעם עם עיניים פקוחות,נשיקה ארוכה,עם לשון רכה,נוגסים אחד את השנייה אמא מלטפת את שיערי אני מלטף את פניה,לפתע אני ואמא מרגישים פנים נוספות נמצאות ביני לבינה,אנחנו מביטים רואים את הדיילת שגילה כבר 40 ,היא שאלה לפני ההתרסקות שהולכת ווקרבה מה הקשר שלנו ואמרנו לה שאנחנו אמא ובן,היא בטח טיילה בכל העולם ,ראתה תרבויות אבל אמא ובן שמתנשקים בלהט היא לא ראתה והמבט ההמום שלה בנשיקה הראשונה שלנו התחלף בבקשה להצטרף אלינו לנשיקה משולשת,אני ואמא מאפשרים לה,אמא יוזמת ראשונה כמו תמיד,מתקרבת לדיילת ומנשקת אותה נשיקה רכה וארוכה ואני מביט באמא בהערצה מתוך תחושה שזכיתי לאמא כזו,אני לא שומע את כל הצרחות מסביב ,חושב האם אותם אנשים שצורחים נובעים מפחד מהסוף או פחד מחיים שלמים שביזבזו בלי להיות הם.
אני? לי יש מולי את האמא הכי מינית בעולם מולי ,מתנשקת עם דיילת,אמא שהיא חלום עבור כל גבר עם זין עומד והאמא הזו היא רק שלי,אמא עוזבת את הנשיקה עם הדיילת ומבקשת לראות אותי מתנשק איתה,כנראה שזה חלק מהפטיש שלה,אני מתקרב לדיילת ומנשק אותה,תחושה כל כך שונה מהנשיקה עם אמא,אין רגש,אין אינטימית,כל כך שונה מאמא אבל אני מתמסר לרגע עבורה,אני מניח יד אחת על החזה של הדיילת הוא קטן ולא נשי זה מוריד לי המון וישר אני שולח את כף היד השנייה שלי לחזה הענק של אמא,חזה עצום שלא משנה מה אמא תלבש ביום יום כולם תמיד יביטו לה בחזה המפואר,חזה כמו של סמנתה פוקס בצעירותה,ענק בגודל וברוחוב עם פטמות ענקיות ורודות,הדיילת גם שולחת יד לחזה של אמא וגם רוצה לחוש את העוצמה הנשית של אמא דרך החזה שלה,אמא מצטרפת לנשיקה וכעת יש נשיקה משולשת,כל אחת/ד שולח/ת לשון למעגל ונוצר גירוי מיני רגע לפני הסוף,כמה סוריאליסטי.
פרק 2'
בום!
אני פוקח עיניים
שקט דממה,לא שומעים מילה,בכי,צעקה,כלום.
אני ישר מסתכל לצידי ורואה את אמא עם עיניים סגורות,אני צועק לה אמא אמא תתעוררי והיא לא מגיבה,אני מנער אותה,צובט אותה,סוטר לה ואין תגובה,אני משחרר אותה מחגורת הבטיחות והמטוס מרוסק כולו אני מניח אותו על הקרקע ומתחיל לבצע באמא פעולות החייאה כפי שלמדתי בצבא,לוחץ עם הידיים ומבצע הנשמה דרך הפה,שוב לוחץ עם הידיים ושוב הנשמה דרך הפה,גם כאן אני מרגיש גירוי מיני,שוב לחיצות ושוב הנשמה ואז אני מרגיש את הלשון של אמא יוצאת אליי ומנשקת אותי ,ניצלנו.אנע מחבק את אמא,מצמיד אותה אליי,החזה הענק שלה צמוד לי לחזה,אנחנו לא מרפים,ככה במשך 10 דקות מבלי להוציא מילה.
"בואי נקום אמא,בואי נראה איפה אנחנו נמצאים"
אני מתרומם ומושיט לאמא יד,היא קמה עם דמעות,הפעם דמעות אושר.אנחנו מסתכלים מסביב ויש שממה,נחתנו על אי,והמושב שלנו נזרק עשרות מטרים משברי המטוס.אנחנו הולכים יד ביד לעבר המטוס,מחובקים ולא עוזבים אחד את השנייה,מאושר שאמא בחיים
" תראה" היא אומרת,אנחנו רואים את הדיילת שהתנשקה איתנו מונחת עם פס של דם על הרכה,מבינים שהיא כבר לא בין החיים "לפחות נתנו לה לחיות את החיים באמת בסופם" אמא אומרת ומתכוונת לנשיקה הארוכה שהייתה לנו.
אנחנו ממשיכים לחפש עוד ניצולים מתוך 57 הנוסעים במשך כמה שעות לכולם כבר לא בין החיים.אני ואמא עומדים במרכז האי מביטים אחד לשנייה בעיניים,חצי עצובים חצי מאושרים ומבינים שרק אנחנו על האי "זוכר מה הבטחת לי?" אמא שואלת "אני זוכר אמא" אני עונה לה.
המשך יבוא
