אני לא אומרת את זה הרבה, אני בדרך כלל אוהבת להיות דיי עצמאית.
להצליח יותר לבד, להסתדר בעצמי, לא לבקש עזרה, לא לסמוך על אנשים אחרים, רגילה להילחם שיקחו אותי ברצינות (מה את בת 20? את ילדה, מה את מבינה?).
אבל אם תשאלו אותי בסוף היום, אחרי שכנראה עברתי שלושים מצבי רוח בטווח זמן קצר שלא מצדיק את זה, אחרי שהתעצבנתי, בכיתי, צחקתי, התעייפתי והתרוקנתי.
אני פשוט רוצה להרגיש שדואגים לי
שאחרי כל היום העמוס הזה אני אוכל לכבות את המוח ולחוות באמת. רגשות, מגע, פרפרים בבטן וחרמנות שבאה מהמקום הכי עמוק
לא לפחד שאני לא יוזמת מדי או טובה מספיק, נוכחת או תיאטרלית. להתמסר לפרטנר שלי ולפחות לכמה שעות לא לדאוג לכלום.
אם תשאלו אותי אני מאוד אוהבת להיות במרכז תשומת הלב אבל אני עייפה מלהרגיש כמו דמות בהצגה.
אני אשמח לתחושה הזאת של להיות מושכת ומדהימה בדיוק ככה, אחרי יום של כאבי ראש אחרי שהורדתי איפור עשיתי צמה ונכנסתי למיטה. להרגיש מגע גברי ומרגיע, כזה שמעביר לגוף מסר חד של ״אני כאן, תשחררי, את שלי עכשיו.״
ואולי אז זה ירגיש נכון
