סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

בייבי סטפס

חוויות ראשוניות
לפני 4 חודשים. 1 בנובמבר 2023 בשעה 19:09

 

לפני 11 חודשים. 15 באפריל 2023 בשעה 17:47

"ממי בוא נעלה ברכבלית" היא אומרת לי בתחנת האטובוס בדרך הביתה. חשוך בחוץ, שוב ערב חורפי אחרי כמה ימי שמש כמעט כמו של קיץ. 

"אף פעם לא עליתי בזאת" אמרתי מקווה שלא יהיו איתנו עוד אנשים, כבר ידעתי מה אני רוצה לעשות ברכבלית. 

"גם אני לא", היא אומרת וממשכה ללכת לכיוון הכניסה לתחנה. 

"כשגרתי בקולומביה הייתה אחת כזאת שנסעה מעל פארק ענק". 

"איזה מגניב", היא אומרת

זאת היתה נסיעה ארוכה, איזה 20 דקות בערך מעל עצים שנראים כאילו עמדו שם מבריאת העולם מחכים לרכבלית שתעבור מעליהם. אז הייתי עם בת זוג שלימדה אותי שכשמתמזל מזלל להיות לבד ברכבלית חייבים לנצל את זה. למזלנו הספקנו לנצל את זה לפחות פעמיים, בפעם השלישית שעלינו הצטרף אלינו זוג נוסף, מבוגרים שבאו לטייל בטבע באחד מימי ראשון בצהריים. לפני שעלינו ביקשתי מהגבר בספרדית שיחכו לבאה בתור. הוא חייך אליי ולבת הזוג שלי והצביע בעיניו על מצלמות חדשות שהותקנו בתוך הרכבליתת, Ya tienen camaras en el metrocable, הוא אומר.

הסתכלנו על המצלמות באכזבה, שניהם עולים ומתיישבים מולנו מחוייכים, אני מבין שגם אנחנו פשוט הולכים לטיול של ראשון בצהריים בפארק.

התחנה שוממת, בערב כזה אף אחד לא יצטרף אלינו בטוח. 

"אנחנו נהיה לבד ברכבלית" אני אומר לה, היא מביטה בי, ומורחת חיוך מובך על הפנים. 

"סוטה מהממת שכמוך" אני אומר לה, "תכננת את זה מראש".

"בין באוויר וביבשה" היא עונה,

"אני מת על הסוטה הקטנה שבך" אני משיב לה.

"אין לי מושג על מה אתה מדבר" היא אומרת ולא מצליחה למחוק את החיוך המהמם שלה.

"מקווה שלא יהיו מצלמות בפנים",

השומר מכוון אותנו לרכבלית הבאה שמגיעה, הדלת פתוחה, אנחנו היחידים בתחנה נכנסים פנימה. אני מסתכל סביבי, בודק מלמעלה, בצדדים. 

" אין מצלמות" אני אומר לה,

"אתה בטוח?" היא שואלת ומכסה את שנינו בשמיכת פליז שחורה. הרכבלית מתחילה חנסוע אנחנו מביטים החוצה אל חושך, אל נקודות האור שמתרחקות מאיתנו לאט. היד שלה מתחת לשמיכה מתחילה למשש אותי, היא אוהבת לבדוק מתי עומד לי. וכשלא עומד היא אוהבת להתגרות בי ובו, ללטף להרגיש אותו מתנפח תחת האצבעות הקטנות שלה. 

"אין תראי מסביב" אני אומר לה ומלטף את שיערה ולאסוף אותו, מקרב אותה אליי.אני אוהב להרים לה את השיער מעלה לקוקו גבוה, כזה שאפשר לתפוס ביד. אני פותח את הג'ינס שלי הזין שלי כבר מתחיל להתנפח, היא מזיזה את השמיכה ומתכופפת על המושב, עוטפת אותו בשפתיה החמות. מכסה את כולו ברוק מתוק. 

"אני אוהב שאת מנצלת את זה שהוא לא עומד כדי להגיע עד הסוף" אני אומר לה, היא מכניסה עודמיותר עמוק ומצליחה להגיע עם הלשון עד לביצים. "האאאא" אני נאמח בעונג, "אני אוהב את המאמץ הזה, גיבורה שלי". "אני אוהבת להתאמץ בשבילך" היא אומרת בלי להוציא את הזין מהפה. הצליל הזה שלה, ההברות האלו כשהיא מדברת כשהוא בתוך הפה שלה מטריף אותי כל כך. אני כל כך אוהב לשמוע אותו, את שירת המלאכית שלה. לאט לאט הוא מתנפח ומתקשה היא עוד מעט לא תוכל להכניס את כולו לפיה ואני לא אוכל לסגור את הג'ינס. אני מביט החוצה אל החושך, לצידנו עוברות רכבליות נוספות, אני מנסה לראות אם יש מישהו בתוכן אבל חושך מדי, אי אפשר לראות.

אני חושב לעצמי אם הרכבלית הזו בתולה, אם אנחנו הראשונים שלה או שכל הסטודנטים בטכניון ובאוניברסיטה יודעים לנצל את ההזדמנות, המחשבה שהיא בתולה מדליקה אותי יותר, משהו בלהיות ייחודי תמיד דיבר אליי, כאילו שזה משפר או מוריד מהחוויה של הכאן ועכשיו. 

יש לנו רק כמה דקות בודדות והמהממת שלי יודעת לנצל אותן עד תום. הזין, שלי כבר התקשה לגמרי והוא במלוא תפארתו כרגע, היא כבר לא מצליחה להכניס אותו עד הסוף ובטח שלא  להגיע לביצים. לא נורא נעבוד על זה אני אטמר לעצמי, היד שלי אוחזת בשיערה האסוף. הקוקו הגבוה נהיה כמו סימן לשנינו, זה פשוט התסרוקת המושלמת למציצה (וגם לניקיון מסתבר).

"נוסעים נכבדים, הרכבלית, תעצור מיד בתחנת הטכניון" נשמע קול, צורם ברמקולים. היא מיד מתרוממת בבהלה, אנחנו מתקרבים לתחנה. אני מתאמץ לסגור את הגינס שלי, היד שלי עוד מחזיקה את הקוקו שלה, אני מקרב אטתה אליי ומנשק אותה נשיקה רטובה, טועם את הרוק המתוק שלה.

"מת על הסוטה הקטנה שלי" אני אומר לה,

" מתה על הזאב שלי" היא משיבה, 

הרכבלית לא עוצרת פשוט מאיטה קצת והדלתות נפתחות, אנחנו יורדים, השומר בתחנה מתאמץ חא להסתכל על הבליטה המאיימת לפרוץ מתוך מכנסי הגינס שלי, אני מתאמץ להסתדר ולמצוא תנוחה מתאימה. היא מסתכלת עלי ומתאמצת שלא לפרוץ בצחוק. אנחנו מתחילים ללכת ברגל, בחוץ, עדיין קר, המדרכה רטובה והרחוב חשוך.

"אחלה רכבלית" אני אומר לה, בדרך הביתה.

"הנוף היה משגע" היא עונה.

 

לפני שנה. 3 בפברואר 2023 בשעה 6:47

👋👋🍑❤️

לפני שנה. 2 בפברואר 2023 בשעה 10:11

"אני לוקח אותך איתי לשירותים", אמר ונכנס לחדר השירותים, הטלפון שלו מונח, מוחזק בקושי בין כתפו הימנית לבין אוזנו, הוא התפלל שלא יפול לו, אך לא היה סיכוי שהוא מפסיק את השיחה איתה, בטח שלא בשביל להטיל את מימיו.

"אוווו מדליק" אמרה מן העבר השני,
"איכשהו ידעתי שזה מה שתגידי"
"סוטה קטנה ומהממת" הוסיף,
"מה מדליק אותך בזה ?" שאל,
"השתנת פעם על מישהי ?"
"לא כמשהו מיני, כשהייתי מתקלח עם האקסית שלי הייתי עושה",
"אבל במקלחת, על הרצפה, לא עליה ישירות"
"את ?" העביר את השאלה אליה,
"איך הגענו לשיחה הזו?" שאל לפני שהספיקה לענות,
"לגמרי" השיבה,
"נכנסנו ישר לעומק" אמר, מנער את הטיפות האחרונות,
"מתה על העומק שלנו" השיבה, קול המים היורדים באסלה נשמע דרך הטלפון.
"זהו סיימת?"
"כן"
"נו?" שאל,
"נו מה?" 
"מה מדליק בזה ?"
"פעם יצאתי עם מישהו וכשהיינו מתקלחים יחד הוא היה משתין לי על הכוס ומזיין אותי",
"הייתי משפריצה מזה". 

מתן חש זרמי חשמל יורדים מטה, הדגדוג הנעים שחש במשך כל השיחה איתה הפך כעת לנהרות של דם יורדים מטה, ממלאים את איברו שהתנפח כולו, עומד במלוא תפארתו.

"מהממת שכמוך" ענה לה,
מגיע לך שיזיינו אותך כמו שאת אוהבת",
"אני גם חושבת" אמרה.

שניהם חשו את זרמי החשמל עולים ויורדים, מהזין שלו דרך מכשיר הטלפון למוחה ומשם מטה כלפי הכוס שלה.

"כיף שהכרנו" אמר.
"נראה" אמרה, בקול מתגרה.

רק לפני כמה דקות החלו את שיחתם הראשונה,רק לפני כמה דקות שוחחו עוד בצ'אט של אפליקציית ההיכרויות. הגפרור הקטנטן שניצת שם, באפליקציה הפך כעת ללהבה ענקית, שניהם ידעו שהם יפגשו בקרוב, אם לא היום מחר בוודאות.

היא הגיעה לחייו בשיא פריחתו של הזאב שבו, הגור שהיה לפני כן התבגר כעת, פרוותו השחורה בוהקת, הלהבה שבעיניו אדומה כדם.

לא היה דבר שלא רצתה לנסות, הרעיונות שלה, הפנטזיות האפלות שלה שלחו פעם אחר פעם זרמי חשמל אל הזין שלו, עודדו אותו לחבק את הדמות החדשה שלו, להיות הדמות.

ככל שרצה הזאב לשלוט ולנשוך כך רצתה היא להישלט, קולה המתחנן בזעקות כאב "עוד עוד" היה עובר דרך קירות הבית אל דירות השכנים ואל הרחוב. לעיתים אף היה מורה לה לספור ולהודות לו על כל מכה שהכה בישבנה. בתחילה הייתה מסרבת אך משגברה עוצמת המכות היתה צורחת תודה וסופרת. בשלב מסוים היא תמיד היתה טועה בספירה כעונש על כך היה הזאב מוסיף עוד חמש או עשר מלכות. בתוך תוכו היה בטוח שהיא טועה בכוונה, רק כדי שתוכל לחוש את חום ידו המלטפת את ישבנה עוד ועוד.

כאשר המשחק ביניהם היה הופך אינטנסיבי היו שניהם כמו נכנסים לתוך מצב תודעה אחר, גבוה יותר, נעלה יותר. שתי היישויות היו מתחברות, התודעה שלהם כמו הפכה למשותפת, הוא חש אותה מתענגת, היא חשה את רצונו מבלי שנזקק לומר דבר. איש מהם לא חווה דבר כזה מעולם, השניות היו חולפות להן בהילוך איטי, כל מכה הורגשה בשיאה, לא היה עונש, פרס או מטרה כלשהיא. כל מילה, גניחה וליטוף היו תכלית בפני עצמה, עולם המתגלה ונפרש בפניהם.

לעיתים היו מבלים שעות וימים האחד בתוך השניה, היא מעולם לא התעייפה או התייבשה והוא מעולם לא רצה לצאת מגופה. כל השיחות, כל המילים שנאמרו ביניהם, אפילו העמוקות ביותר נאמרו תוך כדי שהיה בתוכה, בפיה, בכוס שלה, בישבנה המושלם. מעולם לא התקלחו בנפרד זה מזו, מעולם לא נפרדו אפילו לדקה, אפילו כאשר היתה הולכת לשירותים, היה עומד הוא ליד הדלת ומשוחח עימה, מחכה שתצא, לעיתים הייתה משאירה את הדלת פתוחה על מנת שיכנס, שיכניס את הזין שלו לפיה בזמן שהיא משתינה. 

הלהבה המטורפת שניצתה ביניהם יצאה מהר מאוד מחדר המיטות אל החיים עצמם, כבר בפגישתם השניה רבו וכמעט סיימו את הקשר בגלל ששאל אותה במסעדה מה היא רוצה לאכול ולא הזמין לשניהם.

היא הייתה נשית בכל תא בגופה. סוערת כסופה ברגע אחד, בוכה כילדה באחר ומיד לאחריו היו מימיה כמעיין חלק, שקוף, נטול אדוות, דרכו ניתן לראות את השתקפות הנוף כמו אותן גלויות ממקומות רחוקים.

הוא נהנה ממנה, מהטירוף שבה, מהאותנטיות הבלתי מתנצלת שלה, ממופעי הנשיות המתפרצת שהעניקה לו. יותר מהכל הוא נהנה מעצמו בנוכחותה. מכך שלא משנה מה עשתה, כמה מטורפת או דרמתית היתה, הוא נותר הוא, אמיתי, יציב. היתה בכך מעין הוכחה לרוגע שלו, לגבריות שלו, להיותו עמוד שאינו זז, זקוף ובלתי מתנצל, לא משנה כמה חזק ניסתה לנשוף ולנשוף,  דומה שהרוח שלה רק הפכה את שורשיו לחזקים יותר, יציבים יותר.

היא מצידה התענגה על חוזקו, כאילו חוסר יכולתה להזיזו ממקומו היה ההנאה הכי גדולה עבורה. בכל פעם שניסתה לבחון אותו במודע או שלא במודע, היה מחייך אליה באהבה, עוטף אותה בזרועותיו, מאפשר לה לקלל, לשרוט ולצרוח, בתוך תוכו אפילו נהנה מכך, הוא אהב את כל מה שהיה לה להציע, בכל צבע שבו החליטה למלא את המפגשים ביניהם. לאחר ששכחה הסערה היה מניח את ידיו על גופה, מלטף באצבעותיו שנדמה כאילו גדלו והתעבו מאז שהכיר אותה. היא היתה יורדת מיד על ברכיה, מחכה לפינוק, לעונש, או לכל מה שהיה רוצה לעשות בה, עד לפעם הבאה שהיה מתעורר בה שוב החשק לחוש את חוזקו, לנשוף בכל כוחה רק כדי לדעת שאינה יכולה להזיז את הסלע היציב שהיה.

המעגל הזה לא התחיל ולא הסתיים בשום נקודה, דומה היה שהם חלק ממשחק עתיק יומין, כזה שהתחיל עוד לפני עולם בני האדם, עוד לפני האהבה עצמה. משחק קוסמי, כזה ששוחק מאז ומעולם בין כוח הגבריות לקסם הנשיות. איש מהם לא תכנן אותו, מעולם לא ידעו מתי מסתיים ומתי יתחיל שוב ואף אחד מהם לא רצה בסיומו.הם לא המציאו אותו, הם רק השתתפו בו, הכללים היו ברורים, כל אחד מהם חיבק את תפקידו בכל כוחו, וככל שחיבקו את חלקם במשחק כך גברה האנרגיה ביניהם, מחשמלת, בלתי ניתנת לעצירה.       

 

לפני שנה. 29 בינואר 2023 בשעה 9:44

🎀🎀🎀

❤️❤️❤️

 

 

🌹🌹🌹

 

לפני שנה. 17 בדצמבר 2022 בשעה 19:45

❤️❤️❤️ 🙏🏼🙏🏼🙏🏼

לפני שנה. 13 בדצמבר 2022 בשעה 13:30

😍

לפני שנה. 23 באוקטובר 2022 בשעה 12:29

My little sweetheart

 

 

So beautiful 

 

לפני שנה. 23 באוקטובר 2022 בשעה 8:11

 

 

אין דבר כזה שאין דבר כזה. 

לפני שנה. 6 בספטמבר 2022 בשעה 20:01