מגלה ארצות

במהלך כל חיי חייתי בתבניות לפעמים הכניסו אותי לשם ולפעמים אני בניתי אותן בעצמי כי ככה הגנתי על עצמי.

ככל שאני משחרר את עצמי מהתבניות שחייתי בהם אני מרגיש מאושר.

אבל קשה לי להשתחרר מהתבניות הישנות וזה מתסכל אותי. זה מונע ממני להתקדם.

מישהו מרגיש כמוני? ואיך אתם מתמודדים / התמודדתם עם זה?

זה שיר פרידות
תמיד אומרים בין השורות
שכמו חידות
פרידות גם הן אינן פתורות
אין בי מנוחה, אין בי מנוחה
רוחך שבי גם היא בוכה

כמו חופים של ים עוזב
אני עובר עכשיו ממך
בין דמעות ובין כאב
אני הולך אני...

"שלמה ארצי"

כלבי האהוב אזכור אותך תמיד

תודה לך על דייט מושלם 

שנשאלתי לראשונה מה אני אוהב עניתי תשובה מובנת חסרת מחשבה.

ששואלים אותי מה אני אוהב אני יודע שעניתי נכון אם יש אנשים שלא מבינים אותי.

אז מה באמת אני אוהב?

אני אוהב את ההתמסרות הטוטלית, להיות נוכח (לא פיזית), לתקשר בלי מילים, לתת על ידי כך שאני לוקח. להיות חשוב למישהו ברמה העמוקה ביותר.

קל לשכוח את מה שחשוב לנו לזכור וקשה לשכוח את מה שאנחנו לא רוצים לזכור.

אנחנו לא צריכים לשכוח רגיעים קשים אנחנו צריכים ללמוד מהם ולהתעלות מעליהם רק כך נוכל באמת להתקדם הלאה.

אומרים דע את היריב שלך, אך לדעת את הפרטנר שלך חשוב אף יותר ולהכיר את עצמך זה הכי חשוב.

בין האצבעות
בין המבטים
בין המקומות שלנו
המסומנים באהבה.
בין החלומות
בין השושנים
בין האהבות שלנו
בימים יפים של אגדה.

מירית שם אור.

צביקה פיק ז"ל.

רותי נבון.

כשהגעתי אליו הוא קיבל אותי על בירכיו ואחז בידי.

הוא בישל לנו אוכל השתמש במצרכים הכי יקרים.

אני אוהב שהוא מביע את נאמנותו, את הצורך שלו בי ואת הגעגוע שהיה בזמן שלא הייתי

וילד זר הולך ותר כמו שאול
את עקבותיו של אב ושל אלול
ובעמום הוא מחפש את הצלול.

לך ילד לך, אולי בסוף המערב
בין ים ויבשה, בין אב לסתיו
יאור שלך יאיר בין חטאיו.

מת אב ומת אלול ומת חומם
גם נאסף תשרי ומת עימם
רק נשארה גחלת עמומה
של אהבת הקיץ הגדומה.

צביקה פיק.

יהי זכרו ברוך

ומה אמר הפיל לדוב? בו בו בו בוקר טוב