מגלה ארצות

החורף בא ולא כיף להיות לבד.

דאדי בלי ליטלית זה כמו סיר בלי מכסה, כמו כדאינריז טארגאריין בלי הדרקונים שלה.

אני במסע ואני מאוד אשמח למצוא פרטנרית שתתלווה אליי למסע. מסע של חקר, של גילוי, תעוזה.

שרגלי רחוקות מהאדמה וידיי מנסות להגיע השמימה שם זה משתלט עליי. הפחד. להיות תלוי בין שמים לארץ, להבין שלא הכל בשליטתי. אז ברגע של משבר אני עוצר נושם וחושב. לפעמים אני צריך לאבד שליטה כדי לקבל אותה בחזרה.

מטר וקצת שלא נותן לגובהה שלו להפריע, כשאני על הקיר הגובהה היא המגבלה האחרונה שלי.

טיפסתי כבר לגבהים מטורפים כבשתי יעדים שהרבה אנשים היו שמחים לכבוש, אבל את הפסגה שאני הכי רוצה לכבוש עוד לא כבשתי. לא כבשתי את עצמי.

טיפוס בשבילי זה כמו להיות שולט, תמיד יש מה ללמוד, תמיד יש במה להשתפר, לאן לשאוף. צריך להיות חזק אבל לדעת לעשות דברים בעדינות, לדעת להסתגל ולחשוב מחוץ לקופסה והכי חשוב זה לדעת לסמוך ולהתמסר לפרטנר שלך ולגרום לו לסמוך עלייך.

צעד אחרי צעד אני כובש את הפסגות.

רבות דובר פה על כאב אבל יש כאב אחד שבעייני אנשים יחשב לנורא מכל  ולא מרבים לדבר עליו. נכנסתי לעולם הבדס"מ והדדלג' מתוך תשוקה אמיתית רבים ממכם יודעים שזה לא עוד תחביב זו דרך חיים, זה זורם לנו בדם, זה אוויר לנשימה.

בעולם שכדי לחוות אותו במלואו צריך לקדש את הביחד תחשבו מה קורה לנו שאנחנו לבד?

אין למי לתת יחס, את מי להדריך וללמד, אין מי שיעריץ שירצה בקרבתך, שירצה להרגיש את הכאב שאתה מביא איתך. הפלוגר והבגדים השחורים כמעט ולא רואים אור יום.

זה כאב שקשה להסביר אותו במילים.  

כמו כל תקופה בחיים כנראה גם זה יעבור ועד אז שמח שיש אנשים בקהילה שיודעים לעטוף ולחבק.

קניתי צעצוע ראשון וזה מרגש, מקווה מכאן ואילך רק להגדיל את האוסף. 

נ.ב זו עבודת יד ישראלית של מישהי מוכשרת ברמות על, מי שרוצה פרטים מוזמן לפנות אליי

העיקר הוא לא האיכר, העיקר הוא בת האיכר והעיקר שהאיכר לא בבית.

רביעי שמח לכולם.

היה קשה לי היום, הרבה דברים שיצרו אצלי סלט רגשות. אני חייב לחשוב מחדש מה עושים ואיך עושים.

"רק תן לי כנפיים שאוכל לדאות בשמיים, לעוף אל הלא נודע. רק תן לי כנפיים שאוכל קצת בינתיים לא לחשוב  על מה שלא קרה"

גדי אלטמן

במהלך כל חיי חייתי בתבניות לפעמים הכניסו אותי לשם ולפעמים אני בניתי אותן בעצמי כי ככה הגנתי על עצמי.

ככל שאני משחרר את עצמי מהתבניות שחייתי בהם אני מרגיש מאושר.

אבל קשה לי להשתחרר מהתבניות הישנות וזה מתסכל אותי. זה מונע ממני להתקדם.

מישהו מרגיש כמוני? ואיך אתם מתמודדים / התמודדתם עם זה?

זה שיר פרידות
תמיד אומרים בין השורות
שכמו חידות
פרידות גם הן אינן פתורות
אין בי מנוחה, אין בי מנוחה
רוחך שבי גם היא בוכה

כמו חופים של ים עוזב
אני עובר עכשיו ממך
בין דמעות ובין כאב
אני הולך אני...

"שלמה ארצי"

כלבי האהוב אזכור אותך תמיד

תודה לך על דייט מושלם 

שנשאלתי לראשונה מה אני אוהב עניתי תשובה מובנת חסרת מחשבה.

ששואלים אותי מה אני אוהב אני יודע שעניתי נכון אם יש אנשים שלא מבינים אותי.

אז מה באמת אני אוהב?

אני אוהב את ההתמסרות הטוטלית, להיות נוכח (לא פיזית), לתקשר בלי מילים, לתת על ידי כך שאני לוקח. להיות חשוב למישהו ברמה העמוקה ביותר.