נכנסתן אל החדר בחיל ורעדה פניכן אחוזות אימה. נשימותיכן הכבדות נשמעות באוויר והמבט שלכן מושפל מטה, אתן מחכות, יודעות שעוד רגע תרעד האדמה.
בקול שקט ציוותי עליכן לבוא אליי, וכמו חתולות טובות אתן התיישבתן ליד רגליי. ידי תופסות את שערות הראש שלכן ואני מושך אותכן בחזקה, ובעוד אתן ממהרות לקום הנחת כאב יצאה מפיכן.
"תתפשטו" אמרתי, בעודכן מתפשטות מלמלתן שקר לכן, "זה העונש של מי שלא הדליק חימום למרות שציוותי עליכן". "כן אדון, סליחה אדון" אתן אומרות בעודכן ממשיכות להתפשט.
שתיים הייתן, מהממות והמבט שלכן מהפנט, אתן מהפנטות אחת את השנייה. זו פעם הראשונה שאתן ערומות ביחד.
אתן מתחילות להתקרב אחת לשנייה וטאחח כל הצלפה נשמע באוויר, לא אישרתי לכן להתקרב אחת לשנייה". אתן ממהרות להתנצל פוחדות שהשוט יפגע בכן.
"על המיטה על ארבע עכשיו ישבנים אליי" ואני מוסיף תספרו בקול". הפנים שלכן מתמלאות בפחד בשילוב עם הרצון לכאב. אני מתחיל לתת לכן ספנקים ואתן סופרות, "אחד, שתיים... חמש... ש ב ע, ש.. מ.. ו.. נ..ה" וככל שעולים במספר כך מתגברת אנחת הכאב שלכן.
אתן רוצות עוד אני לא נותן לכן להינות מהכאב.
אני מצווה עליכן לשכב וללקק אחת לשנייה. בזמן הזה אני בוחר את אחד השוטים שלי ומתחיל להצליף בישבן שעדיין פונה לכיווני.
כאשר הצבע מתחלף וכבר רואים סימנים אני מצווה עליכן להתחלף.
אני חוזר על הפעולה חלילה. אחר כך באו הנרות כמצוות החג. אתן ברכתן ואני טיפטפתי. שהגוף שלכן כבר היה מכוסה כולו בשעווה כמעין יצירת אומנות התחלתן מפשיטות אותי לבקשתי. השפתיים שלכן מטיילות על גופי אחת נעצר על ישבני ומתחילה לעשות לי רים ג'וב והשנייה מוצצת לי עד לכדי חניקה. שהזיין שלי עומד מתוח אני זורק אותכן על המיטה ומזיין אותכן בתורות, בעוד אני מזיין אותכן ידי אוחזות בחוזקה בצוואר שלכן עד לכדי השארת סימן אדום.
לאחר כחצי שעה אני שולח אותכן להביא את הסטרפאון הענק, אתן מלבישות אותו ומתחילות לזיין אחת את השנייה. אני מוקסם מהמבט על פניכן כאשר אתן מקבלות את כל הגודל הזה לתוך הכוס שלכן, קולות הגניחה הרועשים נשמעים בעייני כסימפטניה. ולסיום אתן תמצצו לי עד שאני אגמור לכן בפה ואז תעבירו את זה בנשיקה מאחת לשנייה במשך כמה פעמים.