לפני שנתיים. יום חמישי, 9 בינואר 2025 בשעה 3:42
כדור אחר כדור את יורה בי את המילים שלך. את מבינה בנשקים כמו שאני מבין בכאב. אני מתקרב צעד אחרי צעד וכל כדור חודר עמוק לתוך גופי מפלח את נשמתי.
שאני מגיע אלייך אני תופס את הנשק ומביט לך עמוק בעיניים, אני רואה את הכאב שלך, את לא רוצה להיות כזו אבל החיים השאירו אותך לדמם לבדך.
תחבושת אחר תחבושת אני מסיר מליבך, וליבך עדיין מדמם טיפות דמי מתערבבות בטיפות דמך, אני מנסה לחבק אותך כדי לעצור את הדימום אבל את נסוגה לאחור.
אני יודע שאת הנשקים שלך אולי לעולם לא תניחי בצד ובליבי תקווה אחת שלעולם לא תכווני אותם כלפייך.