Me myself and I

בן 40.

מזל טוב לי 🥳

התעוררתי הבוקר עם תחושה אחרת, מוכרת.

משהו השתנה ואני מרגיש יותר כמו עצמי. 

הרעש בראש חזר, ונכון שבדרך כלל הייתי מתלונן על זה, אבל היום זה מרגש אותי. זה ממלא אותי תקווה.

התגעגעתי לרעש, התגעגעתי אליי. 

תשאלו מה שבא לכם 

המלצות ייתקבלו בברכה. 

      במחשב הצג כבוי,

      ברדיו מתנגן עוד שיר

      ואני בחשכה חבוי

      ובפנים אין אוויר

      בחוץ יש מלחמה, בבית אזעקה

      מה אני עושה עם עצמי בלילות

      כשאתם שם בדרום יורים בלי לראות

      השעה כבר שתיים בלילה

      ועוד מעט צריך לקום

      והאזעקות חוזרות חלילה 

      ואני בתוכי אטום

      בחוץ יש מלחמה, בבית אזעקה

      מה אני עושה עם עצמי בלילות

      כשאתם שם בדרום יורים בלי לראות

      מה יהיה? ברדיו החברים של נטאשה

      ופרדי על הבוקר שואל,

      מה יהיה? מה יהיה?    

      אתם עוד נלחמים וזה לא מתקבל.

      מה יהיה? ברדיו החברים של נטאשה

      ופרדי על הבוקר שואל

      מה יהיה? מה יהיה?  

      אתם עוד נלחמים וזה לא מתקבל.

      במחשב הצג כבוי,

      ברדיו כבר אין עוד שיר

      ואני בחשכה חבוי

      ובפנים, בפנים אין אוויר

איך זה מרגיש לחיות עם פוסט טראומה מורכבת באמצע מלחמה שאלתם?

אני נוטה להאמין, עם כל הצער והעצב שבדבר, שרובנו מכירים את התחושה הזו.

את הניתוק.

את הכאב.

את הפחד והחרדות.

את חוסר היכולת לישון, או בכלל להרדם כי בכל פעם שאתה עוצם עיניים אתה שוב חוזר לתופת ולזוועות.

כי כל יירוט מרעיד לך את את הנשמה.

בשלב מסויים של היום, יצאתי מהמשרד כדי שאוכל לרגע אחד לשחרר קצת, לקחת שאכטה ואולי להצליח לנשום אבל לא הספקתי להגיע למעלית והעיניים כבר התמלאו דמעות. 

ואז שוב אזעקות, שוב יירוטים ושוב הכל חוזר.

אין לי כוחות יותר, אני עייף.

אני רק רוצה לישון.

התקשר, שאל מה שלומי ולמרות שאמרתי שאני בסדר, הוא שמע בקול שלי שאני לא.

בסוף השיחה הוא אמר לי, אין סיבה שתהיה במשרד במיוחד אם אתה לא בטוב. קח לפטופ וסע הביתה, תנוח. אם יהיה צורך, תעבוד מהבית.

אני עוד שניה בן 40, עובד מגיל 14 וזה מקום העבודה הראשון שאני מרגיש שבאמת רואים אותי.

איך עם כמות הסמים שעישנתי עכשיו אני עדיין לא מסטול??? 

נסיון לאסקפיזם, תשאלו מה שבא לכם