לפני שנתיים. 27 באוקטובר 2022 בשעה 14:36
לא לזוז, אלחש לך עם אצבעי המלטפת, בודקת את שפתיך האדומות כדם
לא לזוז, את שלי עכשיו, אביט בך מלמעלה
אחר כך, כשהכל יסתיים, ורק הד נשימותייך ישארו מפוזרים על קירות הדירה הקטנה, נרד לבית הקפה שברחוב.
אחר כך, אלך איתך חבוק, חש את חום גופך מבעד למעיל.
אבל עכשיו, לא לזוז, את שלי עכשיו.
מחשבות על דירה אחת קטנה בפריז אשר ממתינה לדמיונותיי.