יש בי אהבה לשחור ועור אשר עוטפים נשים הרוצות לפרוש כנפיים,
את השיר הזה כתבתי לפני שנים על אישה שראיתי, מנסה לדמיין את מחשבותיה מבלי להחליף איתה מילה.
צִנַּת הַלַּיְלָה חוֹלֶפֶת מִבַּעַד לַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ אַתְּ שְׁחֹרָה, הִיא חָשְׁבָה עַל עַצְמָהּ כָּל חַיֶּיהָ
אַתְּ שִׁכְבָה שֶׁל שִׁרְיוֹן בִּלְתִּי חֲדִירָה לְחִצִּים
מָגֵן שֶׁל עוֹר וְנֶזֶם בָּאַף עָמִיד בִּפְנֵי צְחוֹק וְלַעַג
לִיפְּסְטִיק שָׁחֹר לְהַפְחִיד כָּל חִיּוּךְ
עֲקֵבִים חַדִּים לִדְקֹר כָּל אִיּוּם
וְשָׁנִים שֶׁל עוֹלָם שֶׁל עָצְמָה
מַסָּעוֹת דִּמְיוֹנוֹת
חֲלוֹמוֹת שֶׁל סְפָרִים
עַל הָאִישׁ שֶׁיָּבוֹא
וְיַקְשִׁיב וְיָבִין וְיַחֲפֹן וְיַתִּיר וְיִפְרֹם הַשִּׁרְיוֹן
וִיחַבֵּק אוֹתָהּ בְּיָדָיו.
וְעַכְשָׁיו
עַכְשָׁיו הִיא יוֹרֶדֶת בַּמַּדְרֵגוֹת הַשְּׁחֹרוֹת
פֶּתַח קְסָמִים לְמוֹעֲדוֹן שֶׁל חוֹטְאִים
מַנִּיחָה אֶת יָדָהּ עַל הַוִּילוֹן הָאָפֵל הַמַּסְתִּיר אֶת הַפֶּתַח
מְקַוָּה לִמְצֹא מֵאֲחוֹרָיו אֲנָשִׁים שְׁחֹרִים, שְׁחֹרִים כָּמוֹהָ
עִם שִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים וְלֵב רוֹטֵט