צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

נטול שם

לפני שנתיים. 11 באוקטובר 2022 בשעה 11:12

הגוף שלי עטור צלקות

מלבד אחת, אותה אהבת משום מה יותר מכל

אני מכיר וזוכר את כולן

זוכר את הכאב החד, ההלם וההפתעה

זוכר את חדרי הטראומה, הסכין המפלחת והדם

זוכר את הצוות הרפואי רץ בדאגה עם עגלת ההחייאה

זוכר ואוהב אותן אחת אחת כי בזכותן למדתי לאהוב את החיים

אבל דבר לא הכין אותי לצלקת הנוראית מכולן

זו שבאבחה חדה אחת, נטולת רחמים אמפטיה או הבנה

פילחת בלי סכין ובשני משפטים חדים

את ליבי.

בסופו של דבר היא תגליד, זה טיבן של צלקות

אבל ההבנה ההפנמה והקבלה של העובדה

שנעטפתי שנתיים וחצי באינספור משפטי אהבה

שהאמנתי בהם בכל לבי, ונתתי את כולי

היו בסה"כ מילים שאין מאחריהן דבר

ההבנה הזו... נוראית.

researcher​(שולטת) - אוף.💔
לפני שנתיים
A v​(שולט) - איש אין לי הרבה מילים.

אבלרוצה לומר לך שאני די בטוח שהמילים היו אמיתיות ונאהבת.

וחיבוק. גברי כמובן :)
לפני שנתיים
חשופית שתוקה​(נשלטת) - פרידות זה חרבאנה מורקה.
ממש ממש חבראנה.
םרידות בדסמיות? חתיכות דם עפות לכל עבר.

אני מזדהה קצת.
ומתוך מקום מזדהה שולחת לך ברכה של עתיד בהיר יותר, שליו יותר, אמיתי יותר, עם אהבה וקבלה וסקס מטורף.
לפני שנתיים
orian - מצער מאוד ותודה שחלקת מדם לבך. כותב לך כחבר וכאח שמור על מורל גבוה והמשך להפיץ טוב ומאחל שבמהרה האושר יבוא
לפני שנתיים
C me​(נשלטת) - כמו שחשופית אמרה, פרידות זה חרבאנה :(
מבינה את כאב הפרידה ויחד עם זאת אני בטוחה שהיית נאהב והמילים שנאמרו היו מהלב. יחסים מסוג זה הם לא לנצח טיבם להסתיים בדרך זו או אחרת. עדיף בצורה יפה כמובן - לפעמים הקשר מגיע למיצוי וצד אחד לפחות מעדיף להתנתק לחלוטין. אחרי כזו אינטנסיביות, כל דבר פחות מזה כמו חברות אפלטונית הוא חסר טעם לדעתי.
קורה.
ממשיכים הלאה!
אוספים את שאריות האהבה העצמית, הכח והאומץ
ופשוט ממשיכים
חיבוק עז, נשמה של ברבור קווקזי 😘
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י