היא בוחרת אותם בקפידה
הם חייבים להיות חזקים
חייבים להיות אמפטים
חייבים אינטילגנציה רגשית
וחייבים לראות אותה, רק אותה.
היא עוטפת אותם במשפטי אהבה
פורטת על נימי נפשם אוחזת בליבם
משחקת את השבורה, המרוסקת
שואבת מהם עוד ועוד גוף ונפש
למלא את הריק שבתוכה
היא מציפה אותם בסיפורי עבר נורא
נוטעת בהם את התחושה שהם ההצלה
היא מכניסה אותם לגופה
משתמשת בתאווה במסווה של אהבה
הם עוד צעצוע לסיפוקה
היא מגדירה אותם "שלה" וגורמת להם לחוש שהם האחד
בלי לחשוף שהם האחד שבדרך לאחד הבא
היא קורסת, נשברת, צועקת, בוכה
הם נושאים אותה על כפיים מרימים אותה מעלה
היא מצפה שיקבלו יכילו ויראו אותה כמות שהיא
ולא רואה אותם כלל רק את דמותה בעיניהם
היא שואגת את אהבתה כל הזמן
במשפטי אהבה המיועדים לעצמה
בנסיון לכסות על השנאה העצמית והבור בתוכה
הם אט אט נעטפים בקורי מילות האהבה
נופלים שדודים בין ירכייה הפשוקות לרווחה
היא חכמה, מבריקה, שואבת את אהבתם
הופכת את עצמה למהות קיומם
הם בעקביות יום יומית עומדים לצידה
לעינהם רק דמותה.
הם נוטעים בה כוח לנוע, להתקדם, לטפס
לצאת מהבור הנורא בתוכו היא נמצאת
היא, רואה רק את עצמה
הם לא יודעים שהם בסך הכל
השלבים בסולם עליו טיפסה
ובסוף הטיפוס
יושלכו באחת וקיומם ימחק
הם... בני זוגה
עד הבור הבא...
