נטול שם

היא פרצה לחיי ברגע אחד

ללא הזמנה

פשוט נכנסה ואמרה שלום

בתחילה הבטתי בה במבט תוהה

מה את עושה פה?

והיא, ישבה וסיפרה את חייה

ומרגע לרגע הבנתי שהיא בתוך לבי

אמרתי לה.. תעצרי... תחשבי... את רוצה להיות פה ?

אמרה כן... והמשיכה

הקשתי והוספתי... אני לא רוצה אותך לביקור אני רוצה אותך לתמיד

הנהנה והשיבה.. גם אני

ועברו שניות דקות ימים ושבועות

ומרגע לרגע משניה לשבוע חצבתי לה מקום בלבי

בכח חצבתי, בסלעים של שנים שנבנו בנסיון חיים ארוך

הסרתי את חומות ההגנה וסללתי לה שביל בטוח

מקום להשען, להתיעץ להסתייע ולדעת שנמצא תמיד עבורה

מקום בו תמיד תמצא שאושרה חשוב מכל

והתקווה הפכה לאמונה

והתהיה נהפכה לעובדה

ובטחתי

בחיוכה, בדבריה בהבטחותיה

ולא ראיתי

שאני בכלל לא נראה