אז אחרי כשבוע של שיחות, וואטסאפ והחלפת תמונות הגיעה גם הפגישה...
הגעתי אליך וקיבלת את פניי עם חיוך יפיפה..
כל כך קר בחוץ והמעיל שלי היה סגור.. לא חשפתי כלום.
אמרת שזה לא כמו שביקשת, הורדתי.
התיישבנו על הספה והתחלנו לשוחח.. היד שלך מתקרבת, רפרוף של נוגע/לא נוגע..
המתח מתחיל להבנות לו אט אט..
קמת וחזרת עם בקבוק Jack ו2 כוסות, מזגת לנו והרמנו כוסית.
מתבוננת ארוכות בעיניך שחוקרות אותי מכף רגל ועד ראש.
אני אמורה להכין רשימת בקשות, הבהרת שזו לא הזדמנות שחוזרת לעיתים קרובות... כדאי לי לחשוב טוב טוב מה לבקש.
ביקשתי נייר ועט, הגשת לי בלוק כתיבה אמרת שאני יכולה לכתוב ככל העולה על רוחי ואוכל למלא את כל הבלוק אם ארצה.
רציתי להתחיל לכתוב, אמרת שאם אני מחליטה לבקש בקשות זה אומר שבחרתי להישאר,
חייכתי.
"תתפשטי, את כותבת כשאת לרגליי עירומה" וליד רגליך ממתינה לי שמיכה חמימה ומזמינה.
לאחר מספר שורות הבאת חבל וקשרת את החזה... כמה שורות נוספות ונשיקה התגנבה אל שפתיך.. אתה פשוט מעלף בנשיקות :-)
הפסקה קלה.. פטפוטים.. נגיעות.. ליטופים.. מוצא חן בעיני הרעיון..
עוד כוסית.. אני מאוד משוחררת כבר.
סיימתי לכתוב ואתה קורא...
בינתיים אני הלכתי לפיפי... כשסיימתי עמדת במרכז החדר.
ניגשתי אליך, נישקתי ודחפתי אותך לכיוון חדר השינה.
שם כבר הפך מעניין יותר.
הלשון שלך, האצבעות שלך, הזין המרשים שלך...
ואז גם אני חקרתי קצת בעצמי.
פתאום אני שמה לב שכבר 05:30 והעייפות בהחלט מתחילה להשפיע על שנינו...
מתכרבלים מתחת לשמיכה ואתה נצמד אליי מאחור ותופס את החזה.
רעיון נחמד הכפיות הזה - רק בתאוריה...
כמה דקות וכל אחד כבר מתהפך לצד שמצא לעצמו... לא זוכרת מתי נרדמתי כל כך רגועה לאחרונה.
בוקר אור אנשושים... ושבת נפלאה.