פולסא דנושה

אז טענתי שאיני נהנית מכאב,  תמיד התמודדתי כי "זה חלק  מהעניין" 

אתמול, מחובקים במיטה עלתה בי המחשבה,  בא לי כאב. 

בא לי להרגיש, לשקוע, לנשום כאב. 

אז הפה נפתח והקול והמילים זרמו להם בטבעיות: תכאיב לי בבקשה.... 

נדרכת וחייכתי, היד שלך מצאה לה מיקום אסטרטגי בשקע הכתף והתחלת ללחוץ, חפרת בתוכי וכמעט שחדרת דרך העור אל תוך העצמות. 

כאב לי, נהניתי. 

יצאו ממני צלילים שלא האמנתי שאני כלל מסוגלת להפיק. 

עדיין כואב לי, היד מוגבלת בתנועה. 

מרגישה אותך לידי, בתוכי. 

כנראה שאני כן נהנית מהכאב. 

תודה לך אהוב שלי, על הכל. 

דניאלה של לולו