לפני 8 שנים. 2 באפריל 2016 בשעה 9:18
אתה כבר חזרת להתכרבל במיטה, אני התעוררתי...
מתארגנת על הבית, להעלים את עדויות האתמול.. ואיזה יום היה אתמול...
אלוף שלי, האקסטזה ממך לא נרגעה עד הרגע בו עצמתי עיני ושקעתי בחלום מתוק..
האדיבות, ההערכה, המבטים החוקרים..
ניתן היה להרגיש בכל נשימה שלך עד כמה אתה מרוצה..
ואהבתי את זה..
בבקשה ממך, עוד ועוד ועוד...
תוריד אותי הכי נמוך כדי שתמיד אהיה כה גבוה..
שלך, בשבילך, ובשבילה!
דניאלה של לולו.